אותה הרגשה ריקה חזרה
כאב שורף שאין עליו שליטה.
נזכרת כמה בכיתי שהוא לא אהב,
אף אחד לא יבין כמה זה כאב.

הוא לחש באוזני מילות אהבה -
ואני כמו אטומה, לא האמנתי לאף מילה.
אולי כי לא רציתי להאמין,
אולי לא האמנתי שאת פירושה של אהבה הוא מבין.

כאב לי שהוא לא אהב בחזרה,
כאב לי עוד יותר שאת אהבתי אליו הוא לא ידע.
אך ששמע את צעקת ליבי,
אמר לי שהוא אוהב גם אותי.

למה הוא היתעורר כל כך מאוחר?
בחודשים שאלי הוא לא התייחס     ליבי  נ ש ב ר.
ומתי שהצלחתי כמעט ממנו לשכוח..
דיבר איתי, אמר לי לא לברוח.
          אמר לי לחכות לו כי גם הוא אוהב.
                   אמר לי שלא ראה שליבי כואב.

עד עכשיו זה היה כל כך אמיתי,
אפילו לשניה האמנתי שהתגשמה משאלת ליבי.
ולפני כמה ימים חשבתי שאותו כבר לא אוהבת.
איך יכולתי להיות כל כך מטומטמת?!

ועכשיו שכל התחושות חוזרות,
הדם יורד מליבי כמו דמעות.
והינה הוא שוב לא מתייחס,
ליבי שנית מוצא עצמו גוסס.
ואני יושבת בחדר לבדי,
הוא כבר לא שם להחזיק את ידי.