אשל הדס עמיר / הלוואי |
שבילים אשר את בשרם חרשו רגלינו
עלינו להתחבק לנקודה אחת זוהרת
כמצנפת קסמים על ראשו של ההר
נפשוט בגדים מלאי אבק וזיעה
נשיל דמעותינו
תחתיהן המעטה הדומם
נבצע בבשר עייף וקר
ונשטוף בחומה של שכרות הנתינה
הלוואי
תלחש רוח
ראש מושפל מבט
הלוואי
יקדמו גלים קצפם על פני צעקה
אין סיבה לחשש וחשש הוא
ללא סיבה
אין מזור לרעה
לעייפות המחלה
ישנה בחירה
בעייפות
נתיב מילוט בין כאן לשם
בין טוב ורע
הלוואי בתוכי נושם אדמה
מפרפר את הסוף
הלוואי
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|