|
משאת הגבר בתומת האישה
משאתו להשיגה כפרי בוסר-בשל אך תחת יסורים שנתן האל.
מליחות גופה המופק כעדי יקרות
מנגינת המייתה בסחף אפוף
והוא כפוף, לתנאי הגיפוף שהיא מכתיבה לו-
מרזי הניאוף.
ימתקו לו רגבים תפלים.
עונות קיפאון יציתו טרף תשוקה כרוחות קדים.
התגלמות יופי ניסתר
ישתקף מסהר נמהר
ותבל על ברכיו מעוגן כחוק יושפל
ובמחילה ידון אל על.
והיא תאמר להם: "מחולים לכם, מחולים לכם".
השחר כיבה לילה וכולם ינצחו אותה
ורק בשעת קסמי נשיקת
חמה אדמונית נבערת,
שוב תאצילי עליינו רישומייך.
18.06.1987 |
|
|
"הבל הבלים אמר
בועז, הבל הבלים
הכל הבל:
מה יתרון לאדם
בכל עמלו שיעמל
תחת הבמה? כותב
הולך וכותב בא,
והבמה לעולם
עומדת. (...) כל
הסיפורים הולכים
אל הבמה, והבמה
איננה מלאה, אל
מקום שהסיפורים
הולכים שם הם
שבים ללכת"
הבמה החדשה, ספר
בועז, פרק א,
פס' 1-5
ארגנטינאי כותב
תנ"ך לעמים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.