|
משאת הגבר בתומת האישה
משאתו להשיגה כפרי בוסר-בשל אך תחת יסורים שנתן האל.
מליחות גופה המופק כעדי יקרות
מנגינת המייתה בסחף אפוף
והוא כפוף, לתנאי הגיפוף שהיא מכתיבה לו-
מרזי הניאוף.
ימתקו לו רגבים תפלים.
עונות קיפאון יציתו טרף תשוקה כרוחות קדים.
התגלמות יופי ניסתר
ישתקף מסהר נמהר
ותבל על ברכיו מעוגן כחוק יושפל
ובמחילה ידון אל על.
והיא תאמר להם: "מחולים לכם, מחולים לכם".
השחר כיבה לילה וכולם ינצחו אותה
ורק בשעת קסמי נשיקת
חמה אדמונית נבערת,
שוב תאצילי עליינו רישומייך.
18.06.1987 |
|
|
נעים מאוד, אני
יגאל עמיר, פעם
גרתי בהרצליה,
היום זמני אני
קצת בדרום, אבל
יהיה בסדר תוך
שנה שנתיים אני
חוזר למרכז.
יגאל עמיר חושף
את זהותו ואת
עצמו לזאת שאהבה
את התל אביבי
ההוא, ומוסיף
ואומר: מה היא
לא שומעת
חדשות?
ובכלל למה
להתגאות שהוא
היה תל אביבי,
אני לא רץ וחותם
יגאל עמיר זה
שאהב את
האלקנ'אית! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.