כמו באמצע הליל
אך באור יקרות
פתחה סבתי את ספר הזכרונות
השמור בין חדרי מגירות

בתמונה ראשונה
עומדים ילדים בטור עורפי
ומחזיקים ידיים בסדר מופתי
של תמימות כה טהורה וזכה

והנה במרכז ילדה לה עומדת
חיוך רחב וישן נושן משדרת
כמו השמש בלב התכלת

אך התמונה השנייה איננה
וכך גם השלישית
כנלקחו המה חרישית
ואני יושב מול הדפים הריקים, ותמה

ותמונות אחרות בדמיוני רצות
בלבן דק על שחור חרב- דמויות
בטור עורפי נופלות, ולא קמות

אולם בכל זאת ממשיך
ובחלוף שלושה עלעולים ופחות
תמונות צבעוניות לפתע מתגלות
והדמויות בהן מתחת זרועות השמש-
כה תוססות!


נכתב ליום הזיכרון לשואה ולגבורה, התשס"ג, 2003