בני דון / חמדת השקד |
ריח ליבלובך את חושיי יחדד
את פרייך המתוק נשמתי חושקת
אל חמדת חמוקיך ישותי מישתוקקת
ידי בידך גופי בגופך ועינייך אומרות לי דבר
את בגדייך לגרוע את שדייך לצבוע
גופך למלא ונפשי לחטא
בלי לדעת מדוע, בלי לשאול מתי,
רק ללכת אחרי תחושותי ודי
עד יגיע הסתו עד תבוא שוב שלכת
למיצחך אשק ואפנה ללכת
אל החום הפנימי אל אהבת נעורי
אל האיש, זה אני, שאיתו אני חי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|