יושבים שעות ומחכים.
לא תמיד ברור למה, או למי.

לפעמים הוא מגיע,
לפעמים הוא נעלם.

לפעמים מופיע עטוף בחיוכים,
לפעמים מרוחק וסגור.

אפשר לחכות לו גם ימים שלמים
לפעמים הוא אפילו לא רואה את הבעיה.
הוא לא מצליח להבין מה זה להתגעגע כל כך
מה זה להצטרך מנה יומית.
ולא סתם מנה יומית, אלא כמה שעות חסד שמוקדשות רק לכם.

אפשר גם לא לחכות לו בכלל.
אבל אז חסר משהו בפנים.
הלילה לא מלא בדמותו,
היום לא רוצה להגמר..

אז בוא, תן לי יד ונלך.
ככה לא נחכה אחד לשני לעולם.

חופש, חופש, חופש.. והמון ביחד.
רק ביחד.

יושבים שעות ומחכים.
לא תמיד יש לי את הכוח להתאכזב.

לפעמים אני אוהבת אותו בחזרה,
ולפעמים אני אוהבת אותו יותר.

לפעמים הוא מצליח לשפר לי את מצב הרוח,
לפעמים אני מצליחה לגעת בעננים

אפשר לדבר איתו ימים שלמים.
לפעמים אני לא רואה את הבעיה.
אני לא מצליחה לאהוב את עצמי בלעדיו.
או להנות מהחיים,
ולא סתם להנות מהחיים, לחייך אליהם בחזרה.

אז בוא, תן לי יד ונעוף.
ככה לא נכנע לשגרתיות לעולם.

חיים, חיים, חיים.. ויותר מזה.
הרבה יותר.