הזעם זורם בעורקיי,
הכעס מחזק את ידיי.
הכוח גדל בתוכי,
הכאב משתלט על מוחי,
הדם זורם לעיניי.

להבה של שנאה,
חשק להריגה,
כוח חזק מבפנים,
מאדים את כל הפנים.

עוד שניה בטוחה,
ונועץ סכין ארוכה,
המוות קרב ובא,
כי הגיעה השעה!

מה עליך לעשות?
לא לבכות,
דמעות לא יעזרו,
הם רק יהרגו,
את כל העומד,
לפני הכוח הגדל,
של האדם הלא פוחד.

אין הריגה בשגגה,
רק שגגה של תחיה,
הרצון לחיות הורס רגשות,
אין משמעות לחיים אחרים,
חייבים להמשיך עם חיים בטוחים...

הפחד נובע מתוך שנאה,
ואושר מוביל לאהבה,
המוות מוביל את הנשמה,
להמשך חייה בעולם הבא...

איך תחיה עם עצמך?
עם שניה אחת לא תפגע?
איך הרס כה גדול?
יכול את כולנו לקשור?
מה השנאה? ומה האהבה?
ואיך תחיה בלי נשמתך?
מה עושות הנשמות,
שרק בשגגה הן פגועות?