תותי שדה / שוב פסטל |
ליפול בנשיקות על צווארך כמה
אני רוצה מחופרת בין
שקעי שכם אתה כה מוכר לי חיבורי
בשר כפי שדמיינתי נצח בתאווה
שכל כולה מותכת רק כי רגש להניח
לאנחה שנחבאה בי לבוא
עדי שפתיים הסמוכות
לשלך קטנה גדולה היא תהדהד בחללים
שבין פי לפיך האהוב מרקם
רכות תחושותינו ירעד
וזרוע איתנה שלך תחפון בי מכפלות
הנשמה העודפת שוכנת גופי כשאתה
פה כמה טוב התדע זה
מה שאתה עבורי היכולת
ללבלב כך כשהחיים מנגד ואנחנו
פעם נוספת בשברירי ליל מדמים
כיצד היחד מתהווה נטווה מרבדי
פרחי יסמין משטחי עשב ברוח חמסין סונטת
בנו לא אניח לך לבי
נסערות לצד שלך ירטט
לחבוק קטעי גוף לוגמת עוד
רגע ועוד לא שבעתי כי
בנו קדמוניות ענק כמותה טרם ידעתי
זה מטרטר מנוע קל כנף ברקיע
החלומות שלי ושלך מסתלסלים ערפילי
בוקר שוב הולך אתה אך
לא כבר אין לאן התבין כתליי
מעונותיך פניי ינוחו בפאתי ראשך עד
שוב תאיר תפציע אל שארית ימיי איתך
האושר שחפצתי ביד עורגת יפרפר
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|