כל כך קר פה, אני לא מאמינה כמה שקר פה, חייבים להתחמם, לשמור
על חום הגוף, איכשהוא (ותנחשו באיזה דרך אני בחרתי), אני
מזיעה, והזיעה קופאת לי על העור ולאט לאט מגדילה את שכבת הקרח
שעוטפת אותי. אפילו סיגריה אני מצליחה להדליק במקום הזה, גם כן
גיהנום, אפילו אש של מצית אין פה, שלא לדבר על זה שאת השטן לא
ראיתי כבר ימים? חודשים? שנים? יופי גם  תחושת הזמן  שלי הלכה,
מה עוד?
אני חוזרת לפינה שלנו, לראות אותו אני לא מחבבת אותו במיוחד
אבל הוא עוזר להתחמם וחוץ מזה אין פה כל כך הרבה אפשרויות.
כשאני מגיעה הוא שוכב שם בלי תזוזה "מה קרה, כל כך קר לך שאתה
לא יכול להזיז את השפתיים ולהגיד לי שלום?" אין תגובה, אני
מתישבת לידו אני מעבירה אצבע עדינה על שפתיו, לקור עורו כבר
התרגלתי אבל מה שהפריע לי היה הצבע, הוא היה כחול אפרפר ניערתי
אותו קלות, כלום. דופק ונשימה אין מה לבדוק, את זה כבר מזמן
אין לנו (אפשר למות אחרי שכבר הגעת לגיהנום?). ההבנה שאני לבד
התחילה לטפטף לי למוח, לחלחל לבסיס ההכרה שלי. דמעה שקפאה בדרך
התנפצה לרסיסים קפואים על גופו הכחול (אולי דווקא כן אהבתי
אותו).
"דווקא הולם אותך כחול, חבל" לקחתי שמיכה ושמתי אותה מעל לראשו
(שיפסיק להסתכל עלי כבר). התחלתי ללכת הרחק ממנו מסתכלת מסביבי
, מדבר לבן עוטף אותי, קרחונים רמים מאייימים עלי מסתכלים עלי
מלמעלה וצוחקים, ים לבן קפוא בלי סימני חיים לועג לי בגדולתו,
והגופה שלו מסתכלת עלי דרך השמיכה בחיוך מלגלג והדממה, הדממה
צועקת עלי מכל הכיונים, צורחת צוחקת גם היא בקול צורם.
"הלו? יש כאן מישהו?!" צרחתי לתוך הדממה, מיליון קולות חזרו
אלי אך כולם שלי, עיני תרו מסביב בעצבנות, מישהו, משהו, סימן
חיים כלשהוא, אפילו לוצי עם כל הרוע שבוער בתוכו יהי טוב,
לפחות הוא בוער וזה חם, השמחה והתקווה שלי כבר מזמן הפסיקו
לבעור דעכו לגמרי, עוד בהתחלה. אבל גם הוא לא בא.
לגמרי לבד, נשכבת על הרצפה נותנת ליאוש הקר לשטוף אותי, נותנת
לזמן שהוא לא זמן לעבור אותי נותנת להכרת המצב לחדור
לעצמותיי.
עורי מתחיל להכחיל, מבינה שהוא פשוט הבין את הכל קצת לפני, הכל
כואב וקר הכל כחול ואז הבזק לבן ופתאום אני רואה להבה, אש קטנה
של גפרור (אני כבר לא באותו מקום) והיא הולכת וגדלה ומתעצמת
ומתקרבת עד שהופכת לשריפה ענקית, האש מתחילה לקבל צורה של
דמות, עיניים, שיער, פה (פה גדול במיוחד), הדמות מתקרבת אלי,
פותחת עלי את פיה ובולעת אותי, עכשיו אני מוקפת באש בהתחלה זה
כיף, זה חם, זה מפשיר אותי, עכשיו אני מתילה להיכוות ולהישרף
וזה כואב, כואב גם מבפנים אני כבר לא יודעת מה עדיף, חום או
קור? הכל כל כך קיצוני ואני לא יודעת מה לעשות, אני משתגעת,
למות זה לא הפיתרון, ניסיתי את זה כבר, פעמיים, להרוג רק מביא
את הגוף למקומות אחרים, יותר גרועים, עכשיו רק צריך לגלות איך
הורגים נפש.