רק המחשבה עלייך
גורמת למחנק בגרון,
רוצה לשכוח את דברייך
שכל כך מפריעים לי לישון.
הקשר נפרם לאיטו
ולי כבר נמאס להקשיב,
אני רוצה לשכוח אותו,
אך מסתבר שזה די מכאיב.

אני רוצה לשבת לבד
ולחשוב לבד לרגע,
אני לא בטוחה שהכל אבד
אך בטוח לא נשאר בלי פגע.
שינית אותי טיפה,
וטיפה נפלה מעיני,
עכשיו אני פשוט עייפה
ולא רוצה לראותך מול פניי.

למה קשה לך להבין?
לא להכל יש הסבר.
למה אתה לא מסכים להאמין?
מסתבר שאני רוצה משהו אחר.
ואולי יש עוד סיכוי
להחזיר את מה שהיה
והוא אי שם חבוי
מאחורי אותה חוויה בלויה.