ושוב מוחי בוגד בי
החלחלה מתעוררת כאילו לא נרדמה
כשאני תופסת את עצמי
מסתכלת במראה
דמותי הדוחה משתקפת
והנה אתה בא,
הינך אלא עוד מחשבה מתגנבת
לתוך מוחי הריק
מוחי שבוגד בי עכשיו
אני נעלמת לאט
לא משאירה סימני אזהרה שלא אחזור

אחוזת גועל, והדמעות זולגות פתאום
אפילו עייני, מאור חיי
בגדו בי
והלב שלי, מזמן נטש את גופי
השאיר אותי, רק צל ועצמות
אני נשברת...
ואני מודעת, מרגישה כל כאב
בלי חומר הרדמה, בלי משכך כאבים
והנה המכה! כאב גדול של החיים
ואתה,
רק צללית של משהו שפעם היה יקר
למה הנחת למחשבותיי לבגוד
בגופי?
מגוחך שכמותך, לא תוכל להצילני שוב
ממוחי הבוגדני

גם אתה שיתפת פעולה
עם האויב.