מלא ליבי אותך ואותך איין,
כי ריח גופך נמוג כשחוק של ילד.
ושחוק עינייך נבגד מאלפי גיבורי החיל,
שהתאוו לריח ערוותך,
ויבואו בך השלישים והסרנים וכל קציני מגן הגיבורים.
וריח ערוותך, כלה, כסם המוות לעצמותיי,
נוסך בי נופך של עצבות ויתמות ושיממון,
ובכי ונהי וקינה ותאנייה,
על נעוריי אשר אבדו להם באשד נחלי הפרשותייך.
בלהט נשיקותייך, בנחילי זיעתך, בקשיות עורפך, בהתקדש גופך.
עת חודש בחודשו, וייגר גופך דם,
וייעשך נידה לאלוהים ולאדם,
אך אהובה לי, החוטאת, המתאווה לריח נידתך,
להתפתלויות לשונך, כשרף מכיש האורב להלך.
לצחצחות ידייך, הלשות אנה ואנה את היותי.
הלעיטיני נא מהכחול הכחול הזה,
כחול עינייך שטחו מראות,
מראות אהבת עלמה בתולה, ובתוליי לך הם,
כי האל צררם בצרור החיים. עבורך.
כסי אותי באדרת שיערך הזהוב,
כמפלי אשדות גלעד, כנהרות שניר וחרמון וירדן.
מי יתנני שחוק בת-עין,
מתפלשת במעיין מימייך, מים חיים.
פיתחי לי את גנך, אהובה,
כי רציתי בפרי החבוי,התמיר,הנעלם ונחבא בים קיפלי שקרייך,
התלהמויותייך, בגידותייך, משגלייך, מכותייך.
הפליאי בי מכותייך, ובגאון אשא עול יסורייך.
לחי מאדימה מחבטת יגון שחבטת בי.
וחבורתי ופצעי שעל ירכי לא תכלה, למען תזכיר מגע אצבעותייך.
ואערוג אל פרייך כצמא למים.
לך בתוליי, כלה, לך בתוליי ועליי נידתך.
לך גופי, לבבי, נשמתי, יגוני, עליי חטאך. |