הם שלושה במספר
שלושה גרגירי מלח גס
מונחים בקפידה על שולחן עץ
שאינו מהוקצע
שלא ידע מעודו
עדנת פורצלן

האחד קורא לה מותק
השני  קורא לה כלבה
השלישי אומר אשתי
וכל אחד מהם
הוא אחד מן
הגברים שאינם שלה

האחד אוהב את צריחת הבדידות
נשמתו צרורה בכורסת עור גדולה
בביתו המעוצב זוקפים אגרטלים
צוואר ברבור עגמומי יחיד סגולה

האחר אוהב את הלחם השחור
מתיקותה של הטיפה המרה
בלי בית לחזור אליו זב גשם
וקור רוכן משתאה מול סערה

השלישי אוהב את דמעותיה
חיוורון פניה חרדת סיוטיה
אצבעותיו שוחרות לגעת  שוב
ושוב בטירוף המרקד בפניה

ובלילה אחד בבית שרצפתו
עתיקה זהובה וחמימה
קירותיו סדוקי יושן
וחלונותיו עצומי עיניים
האחד יכבול את ידיה
השני יחדור אל תוכה
השלישי ילטף את מצחה
ויקריא  לה שירים
ממתקים של תוגה

הם שלושה במספר
שלושה גרגירי מלח גס
מונחים בקפידה על שולחן עץ
שאינו מהוקצע
שלא ידע מעודו
שלא ידע לעולם  
עדנת פורצלן.