אנחנו נשב על כוס קפה
ואני אסביר לך מה
באמת משנה אותי.

אני אחפור בתוכי
עם ידיים רועדות
ואחפש מילים שיוכלו
להסביר לך את  
מה שקורה בי.
ו-כשהמילים יפרצו החוץ
עם אנקות בוכיות בין לבין
וחוץ מלהבין שאני
אנושית
אני אשלח חצי חיוך, מעוות.
כי אני לא מצטערת על המעשה
רק קצת על התוצאה.

ואתה לא תבין למה לא סיפרתי
לך את זה לפני
ותזמין לעצמך בירה
כי את מה שאני מספרת  לך
אי אפשר לשמוע
כשאתה לא שיכור.

את בעצמך אמרת שהעולם יפה
כל כך דרך אלכוהול,
אתה תזכיר לי ופנייך יאדמו
בעת הלגימה מהבקבוק
אז אני אקום ואסתיר את העיניים
וגם את האף
כדי שלא תראה את הדמעות
כדי שאני לא אריח את המציאות.

וכשתימאס עלי הדמות
המאוסה הזאת  עם הרגישות
והפגיעות, שהלבשתי על עצמי
אני אפרט בפניך לפרטי פרטים
כמה נהדר זה היה
וכמה הוא יודע לגעת נכון
ואיך זה שהוא הראשון שאיתו אני צורחת
ולא כדי לצאת מידי חובה
ונכון שתשעה חודשים או
גרידה
זה עונש כבד מהצפוי עבור
שלושים ושמונה דקות
(רצופות) של הנאה.
אבל הייתי עושה זאת שוב
ובמידה ו-הרסתי את חיי
הייתי משנה רק את התוצאה.