לעצמי
ושירלי, שיש אנשים שקוראים לה בכלל שיר, או שושי שזה כמו השם
של חטיף רק עם י' קטנה כזאת בסוף, או פינאט כי יש אנשים
שחושבים עליה וישר נזכרים בבוטנים כנראה, או פיי כי פעם היא
חשבה שאולי היא פיה אבל היום היא יודעת שהפיה היחידה שיכולה
להתקשר אליה זאת זאת שיושבת אצלה בתוך הראש ומדברת כל היום עם
הכמה שדות האלה שיושבות לה בפנים על כוס קפה ומספרות אחת לשניה
סיפורים מפחידים שגורמים לשירלי להתכווץ בתוך עצמה ולחשוב
מחשבות נוראיות שהיא לא רוצה לחשוב אף פעם. אז שירלי, היא בכלל
לא התכוונה להיות שם באותו רגע שזה קרה, היא רצתה להגיע באותו
יום לחנות הזאת שחברה שלה סיפרה לה, שנראית כמו יער עם המון
המון פיות אבל במקום היא עלתה על האוטובוס הלא נכון ונבהלה
נורא וכל השדות האלה התחילו לצחוק עליה מבפנים ורק הפיה היתה
נחמדה אליה וליטפה לה את הראש מבפנים והרגיעה אותה ואמרה לה
שהכל יהיה בסדר ובסוף היא התקשרה לידיד הזה שלה שבא ולקח אותה
איתו במכונית הלבנה שלו שהיא אף פעם לא הצליחה להגות את השם
שלה לבית שלו ונתן לה כוס מים "ואולי את רוצה גם כוס קפה או
משהו לאכול?" והיא, למרות שהיא היתה מאוד רעבה ולחוצה מכל
הנסיעה הארוכה הזאת וידעה ש"כוס קפה או משהו לאכול" ירגיעו
אותה, אבל לא היה לה נעים לבקש אז היא עשתה לא קטן עם הראש
וחלצה בשקט את הנעליים הגדולות שנעלה ולחצו לה מאוד והתיישבה
בחדר שלו על השטיח הקטן שדקר לה קצת אבל לא נורא, היא לא ממש
שמה לב לזה ולקחה לגימות קטנות קטנות כאלה מהמים שלה והסתכלה
עליו בעיניים גדולות.
"רוצה סיגריה?" הוא שאל אותה והיא ידעה שאסור לה כי אז כל
השיער שלה יתמלא בעשן מגעיל כזה ויעלים את הריח הנעים נעים הזה
שהקרם הכתום לשיער שלה משאיר, אבל היא היתה כל כך לחוצה שלחשה
כן ובאה להתיישב לידו על החלון, "כדי שהחדר לא יריח כמו מאפרה"
והם הסתכלו ביחד למטה על איך כל האנשים נראים קטנים קטנים כמו
האנשים של פליימוביל שפעם היו לה מכל הצבעים ואפילו אחד חום
כזה, שיהיה פוליטיקלי קורקט. הוא הושיט לה קופסת וינסטון לייט,
שהיא לא כל כך אוהבת והיא מלמלה בשקט ש"טוב, אז אם זה מה יש"
והכניסה אחת לפה והוציאה מהכיס את המצת האדום שלה שקנתה בכמה
שקלים לפני שבוע רק בגלל שהוא היה אדום, שזה הצבע האהוב עליה
והדליקה את הסיגריה פעמיים, גם בשביל המזל וגם בגלל שככה היא
עושה תמיד ושמה אותו על אדן החלון והרגישה איך היד שלו מלטפת
את שלה ועולה למעלה לכתף שלה ומשם אל תוך החולצה שלה,מלטף לה
את הגב והשפילה מבט כי היא ידעה שהוא רוצה משהו ולא היה נעים
לה להגיד לו שהיא לא, אבל לא שלא רוצה פשוט יש לה מישהו שהיא
אוהבת ולא מפריע לה שהוא נוגע בה מתחת לחולצה ולפעמים אפילו
מתחת למכנסיים והוא יודע את זה אבל בכל זאת תמיד תמיד מבקש
רשות קודם ושואל אותה אם היא בסדר ומלטף אותה ומנשק אותה במצח
ואומר לה כמה שהוא אוהב אותה ורק אותה ואחרי הם מתחבקים והוא
עוצם עיניים והיא מסתכלת עליו ישן, כדי שלא יברח לה. היא נתנה
לו להמשיך אבל אז כשהוא התחיל להרים לה את החולצה היא אמרה
ש"די, אורן, לא יכולה" והוא אמר לה ש"בטח שכן, את יודעת שכן"
וזרק החוצה את הסיגריה שלו וגם את שלה והתחיל לנשק אותה והיא
דחפה אותו אחורה וביקשה שיפסיק והוא אמר לה להפסיק להתנהג כמו
מטומטמת וירד מהחלון והוריד אותה איתו בלי בעיה כי היא היתה,
כמו שתמיד אמרו לה קטנה וקומפקטית ויכלה להיכנס לכל מקום בלי
בעיה, גם למיטה של אורן שעלה מעליה והוריד ממנה את החולצה
בכוח, כמעט קרע אותה והיא התחילה לבכות כי היא לא היתה שלה
בכלל אלא של אחותה והיא פחדה שהיא תכעס עליה. היא שכבה על
המיטה עם חזיה והוא הסתכל עליה ואמר לה "את יודעת שאת רוצה את
זה" והיא ניסתה להגיד לו ש"לא, באמת שלא" אבל הוא לא הקשיב לה
כי היה עסוק בלהוריד ממנה את החזיה ולצעוק שתשתוק כבר כי אין
לו כוח לשמוע אותה יותר ובלפתוח לה את הכפתורים של הג'ינס שהכי
אהבה, זה עם התפרים האדומים שקנתה עם אמא שלה ולהוריד אותו
ולזרוק אותו באחת הפינות של החדר ולדחוף ידיים לתוך התחתונים
שלה, אפילו בלי לבקש קודם ולדחוף את עצמו לתוכה וללטף לה את
השיער תוך כדי ולהגיד לה "ששש... תירגעי חמודה עוד מעט הכל
ייגמר" ולגמור בתוכה ולחבק אותה כשהכל מסתיים ולשכב לידה
במיטה. שעתיים אחרי הפלאפון שלה התחיל פתאום לצייץ כמו ציפורים
והיא רצה אליו במהירות, דוחפת אותו ממנה ועונה לו בשקט ולוחשת
"כן אמא, הכל בסדר, תוך שעה ככה אני בבית" והיא קמה והתחילה
להתלבש והוא התעורר ומשך אותה אליו וניסה שוב לנשק אותה והפעם
היא נתנה לו והמשיכה להתלבש ויצאה מהחדר ושמעה אותו אומר לה
שהוא אוהב אותה המון.
היא הגיעה הביתה ואמא שלה אמרה לה שלום ו"נו, תראי מה קנית"
והיא אומרת שהיא עייפה ולא קנתה שום דבר ונכנסת למקלחת כי
השיער שלה הריח כמו סיגריה חמוצה ומתיישבת בפינה של הקיר
ונותנת למים לזרום עליה ונזכרת ששכחה אצלו את המצת האדום הזה
שלה שהיא כל כך אוהבת ומתחילה לבכות והיא מרגישה את הפיה מלטפת
לה את הראש מבפנים ואפילו את השדות יושבות ולוחשות לה את כל
הדברים הרעים שיעשו לו בפעם הבאה שינסה את זה שוב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.