הכל התחיל לפני שלוש שנים... בכתה י"א...
ישבנו שנינו על הטריבונות  של ביה"ס מקשיבים לשירים ברדיו
תלמידים שהיו די בסדר ועדיפים בהרבה מאשר הזבל שהערסים
שמים...
אנחנו יושבים ומדברים על שטויות וכבר מזמן אין מה לחדש...
ונזכרתי בשיר ישן ששמעתי...
"אם היית פוגשת באלוהים והייתה לך שאלה אחת מה היית שואלת
אותו?"
היא הסתכלה עלי, חשבה קצת ואמרה:
"תגיד כל המורות זונות?"
"אני מתכוון ברצינות! מה היית שואלת?"
היא שוב חשבה, ובינתיים נגמרה ההפסקה שנינו הלכנו ללמוד בהפסקה
אחרי היא ניגשה אלי ואמרה:
"אם הייתה לי רק שאלה אחת הייתי שואלת אותו למה!"
"למה?, זה הכל?"
"הייתי שואלת אותו מה המשמעות מאחורי הכל..."
"אה."
"ומה אתה היית שואל אותו?"
"הייתי שואל מה יהיה הניחוש הנכון בטופס טוטו..."
היא חייכה...
"לא האמת שהייתי שואל אותו אם יש אהבה..."
"עוד כואב לך מהפרידה הזאת הא?, כבר עברו חודשים אתה יודע..."
"תאמיני לי שאני יודע," עניתי לה, וההפסקה נגמרה...

היום אני בצבא חיי על חבילות מהבית, ועסוק יותר בשאלה אם
ישאירו אותי שבת מאשר בשאלות קיומיות על ה'.
הידידה שלי ממזמן נכנסה למוסד, אנורקסית או משהו, בתיק שלה
כתוב בעלת נטיות התאבדותיות.
היא דווקא טוענת שעם כל מה שמזרקים לה היא פוגשת את ה' פעם
ביום, ושאין לו תשובה...
לפני שבועיים שמעתי על איזה דרוזי שנכנס לשדה מוקשים לקטוף
פרחים, ועלה על מוקש, שמעתי שכל הזמן שלקח להם לחלץ אותו הוא
פשוט צרח שה' בן זונה, שהיהודים בני זונות, שהחיילים בני
זונות.
והעולם בכלליותו...
ועכשיו לך תסביר לו שה' לא יודע אפילו למלא טופס טוטו...