היום מחקתי את עצמי מהתודעה שלי,
זה היה אקט של שנאה עצמית.
כל כך מעטים הם הרגעים האלה,
פוחתים ככל שחולף הזמן.
או שמא זאת דמותי,
שאת השתקפותה המלאכים כבר לא רואים על פני המים.
נשארתי לכודה שם, ברגע הזה.
עכשיו אני שואלת את עצמי איפה טעיתי
איך קרה שהתנתקתי
מהאנשים סביבי
מהמשפחה
ממך,
התרחקתי ממך
והזלתי דמעות,
ים שלם שלהן,
שנשאר אדיש לבבואתי,
שמסרב להכיר בה כאחת מבנותיו המעונות,
והמלאכים עיוורים לסבלי
ואני אינני קיימת יותר.