עמדתי כאן יותר משעה. צועק, מניף את הידיים ואף אחד לא התייחס.
מתעלמים ממני, אז התחלתי לשרוף את שעשיתי. כך לפחות לא יהיה לי
קר. מישהו ראה את האור ובא לראות. כנראה חשב שיש כאן קומזיץ
ובחורות יפות או ש'עושים על האש'...
יש משהו מושך בהרסנות עצמית, משהו מסתורי וסקסי. עכשיו יש לי
קהל.
כנראה שרוב האנשים היו רוצים לזרוק עצמם מצוק בשלב מסוים
בחייהם והם מסתכלים בעיניים משולהבות באחד שבאמת עושה את זה.
אחד כמוני ששורף את מה שעשה.
"כאילו לא די שסבל כשיצר, עכשיו הוא גם הורס את זה?" הם אומרים
לעצמם ומחייכים חיוך של רחמים מלא הערצה. בזכותי הם מרגישים
יותר טוב עם עצמם, אני נותן להם את האישור לשפיותם, לביטחון
שכל כך צריכים ובאותה מידה אולי מאיר קצת על האדמה הסדוקה עליה
הם עומדים.
מי רוצה תפוח אדמה? יש פחמים, עשיתי הרבה...
האמת היא שבסך הכל רציתי לעשות כמה לירות מהצד, אני לא עשיר
בביטחון עצמי וזאת עבודה צדדית שכזאת... אז התחלתי ליצור. בשלב
מסוים הרגשתי מספיק בטוח בתרמית שלי כדי לקרוא לעצמי אמן וכשזה
לא הספיק לי החלטתי שאני צריך משהו אחר. שמעתי שדיברו על נון
קונפורמיזם וחשבתי שאולי זה יכול להתאים. והנה אני, שורף את
שעשיתי. נון קונפורמיסט מזויף.
נראה לי שבקרוב אצטרך לחשוב על משהו חדש כשזה יהפוך לשגרתי,
כשזה יהיה באופנה.
בסופו של דבר כשחושבים על זה כולם רוצים שיאהבו אותם, שיתנו
להם חיבוק ואם אפשר אז גם מסאג' טוב להרגיע את הגב שנתפס
מהעצבים של היום שחלף. אז אני לא שונה מכולם במובן הזה, אני
פשוט אומר את הדברים בצורה גלויה, לא מתבייש בזה.
אני מודה שהמראה החיצוני של בחורה חשוב לי אפילו אם היא האדם
הכי מעניין ועמוק בעולם.
אני מודה שאני מעדיף חזה גדול על קטן ושאני רוצה לשים את הראש
על אחד כזה כל לילה לפני שאני הולך לישון. אני מודה שאני רוצה
קשר עמוק למרות שגם זיון שטחי יהיה יותר טוב מכלום.
אני מודה שלפעמים מתחשק לי לירות לעצמי בראש אבל לא עושה את זה
כי אין לי אומץ ואין לי אקדח.
אני מודה שאני מרגיש קטן לפעמים ולפעמים מרגיש כמו טיפש גדול.
מודה שאני גר אצל אבא שלי כי יותר נוח לי אצלו מבחינה חומרית
ושאני אצא יום אחד אדם דפוק מבחינת האישיות. אני מודה שאני
מודה כי זה נותן לי הרגשה שאני מיוחד ומודה שאני צריך להרגיש
מיוחד כי לפעמים מאמין שאני ממש לא כזה.
יש משהו מאוד מספק בלהרגיש קורבן, אולי אני נהנה ליצור כי אני
מתעמק בסבל שלי ונותן לעצמי לטיפה של רחמים, והרי אין דבר טוב
מרחמים עצמיים, הם כל כך שלמים ואמיתיים. ככה אני יודע למה
לצפות כשהכל מרגיש בספק.
בקרוב כבר לא יהיה מה לשרוף. אולי אשרוף את עצמי, זה לא הרבה
אבל לפחות האנשים יקבלו את 'על האש' שהם כל כך ציפו לו.