כשהוא היה הולך  ברחוב הוא לא היה מסתכל לצדדים,מתנגש בהולכי
דרך, מסתכל להם לפנים בלי שום הבעה - אף פעם לא הייתה לו הבעה
בפנים - לא עצב, לא שמחה, פשוט ריק, כלום.
לא היה אכפת לו מדבר, הוריו נמאסו עליו, אחותו הגדולה הייתה
מגוננת מידי וכל מה שהוא רצה זה להתרחק, לאו דווקא במובן הפיזי
או אולי דווקא במובן הפיזי אבל לא היה אכפת לו איך יותר מידי
-העיקר להתרחק...
ומשאלתו גם התגשמה בסופו של דבר, בכל רגע של היום הוא היה רחוק
משכל אחד היה יכול לתאר לעצמו וקרוב - רק במרחק נגיעה.
הוא מצא לעצמו עולמות מקבילים לשלנו - יפים  פעם ופעם עצובים,
לא פעם הוא בכה לי על הכתף על כמה שהוא מפחד ועד כמה שרע לו
ושניה לאחר מכן היה שמח משהיה חודשים.
ניסינו להחזיר אותו אלינו בכל דרך אפשרית אבל שום דבר לא הצליח
- הוא התרחק יותר מדי כנראה...
לא יכולנו למצוא אותו יותר, ימים ולילות היה שקוע במציאות
המדומה שלו ולא רצה להתעורר.
הוא לא במרחק נגיעה יותר, לא בוכה לי על הכתף, ולא צוחק יותר.
ומשאלתו התגשמה בסופו של דבר, הוא לא יתעורר שוב לעולם.