"טל על מה את חושבת?" שאלה יובל את חברתה הטובה בפרצוף דואג.
"על כמה שאני טיפשה" ענתה לה טל בשקט, ראשה מונח על כף ידה
ועיניה מושפלות.
יובל קימטה את מצחה "מה פתאום טיפשה? מה קרה?"
טל משכה קצוות שיער מהקוקו שלה ושיחקה איתה באצבעה.
"שמת לב איך אני תמיד מתאהבת באנשים הלא נכונים?"
"היי" יובל קרבה את פניה לראשה המורכן של חברתה "אל תגידי
ככה"
טל עיוותה את שפתיה "למה לא?" היא הרימה את עיניה "זה נכון"
"טוב אל תגזימי, זה לא שהיו לך כל כך הרבה אהבות בחיים..."
"נכון לא היו לי" הסכימה טל בפרצוף עגום "אבל ממה שכן עברתי
אני יכולה להסיק מסקנות. בעצם על מה אני מדברת, אני בכלל לא
לומדת, רק כל הזמן חוזרת על אותן ואותן טעויות.
לפעמים אני חושבת שאף אחד לא יאהב אותי לעולם..."
יובל גלגלה את עיניה. "התחלנו עם השטויות... אל תעשי את עצמך
מסכנה טל"
"אני לא עושה את עצמי!" התרעמה טל "אף אחד בחיים לא התאהב בי.
במיוחד מי שאהבתי. מעניין למה אני מרחיקה את כולם."
"סתומה מה פתאום את מרחיקה את כולם? יש לך הרבה חברות ידידים
ומה לא."
טל נשכה את שפתיה. "אני מדברת על משהו אחר. יש אהבות אמיתיות
בעולם?"
"טל" יובל התחילה לאבד את הסבלנות שלה "אל תתחילי עם
הפילוסופיות שלך או.קיי?"
טל חייכה "סורי"
"תגידי ומה עם יוסי?" שאלה יובל אחרי כמה דקות של שקט "הוא לא
אהב אותך?"
"הוא נפרד ממני וזה קרה לפני 3 שנים"
"מה זה משנה" משכה יובל בכתפיה "אהבות נגמרות. אבל הוא כן אהב
אותך."
"את לא מבינה, הוא התאהב בי ממבט ראשון אבל אח"כ, ממבט
שני..."
יובל ראתה שזה לא משרת את המטרה שלה.
"טוב אבל את רק בכיתה י', יש לך עוד הרבה זמן להתאהבויות
חדשות"
"רואה?" התעקשה טל "אני בכיתה י' והיה לי רק חבר אחד כל החיים
שלי שגם נפרד ממני אח"כ. ונמאס לי כל הזמן להתאהב. האהבה לא
שווה את זה. הכל זה זיוף אחד גדול, אין דבר כזה אהבה אמיתית.
אני יותר מדי כבדה, אני צריכה לבלות ולזרום בלי להיקשר יותר
מדי."
"רואה? אמרתי לך, את צריכה לזרום" חייכה יובל "סוף סוף תפסת את
זה!"
"כן, סוף סוף אני לומדת מטעויות" אמרה טל בעגמומיות.
"שוב פעם את והדיכאונות שלך!" התעצבנה יובל.
"אני לא דכאונית. אני סתם שקטה" החזירה לה טל.
"איזו שקטה, מה שקטה, את כמו הוריקן את! שקטה עלק..." גיחכה
יובל.
"בכל מקרה לא הבנתי איזה טעויות בדיוק עשית" חזרה יובל לנושא.
טל חשבה קצת. "למשל שאני כל הזמן מתאהבת באנשים הלא נכונים ואז
נפגעת. וכשאני עושה מעצמי צחוק. אף פעם לא חשבתי שכשאני אתאהב
אני אתנהג כמו מפגרת."
"אבל טלטל" חיבקה אותה יובל "את לא מתנהגת כמו מפגרת. ואת גם
ממש לא שקופה. האמת את יותר מדי אטומה אם תשאלי אותי. כשאת
מתרגשת או מרגישה שאת מסמיקה או מתנהגת בטיפשות ליד זה שאת
אוהבת, את היחידה ששמה לב לזה ואני כי אני חברה שלך ואני יודעת
מה עובר עלייך. אבל כל השאר ממש לא יודעים מה הולך לך בראש.
טלוש את בכלל לא שקופה. אבל את מפחדת מדי להיפגע. זה  לא רע
להיפגע. גם מזה לומדים"
"אבל אני לא רוצה להיפגע" נאנחה טל "בגלל זה אני לא רוצה
להיקשר לאנשים וגם לא להתאהב."
"אבל את כבר קשורה לאנשים" אמרה יובל בשקט.
"כן, אני קשורה אלייך ואל נתי שאתם החברים הכי טובים שלי.
ולאחותי, ולהורים שלי, ולסבים שלי ולדודים שלי... אלה יותר מדי
אנשים" אמרה טל ונאנחה שוב. "אבל אין מה לעשות, אני כבר קשורה
אליכם ואני יודעת שבחיים לא תפגעו בי. אבל אני לא אקשר עוד לאף
אחד. לעולם."
יובל הסתכלה על טל. טל הסתכלה עליה בחזרה.
"את כבר לא אוהבת יותר את נתי?" שאלה פתאום יובל.
טל נענעה בראשה. "לא. אבל אני שמחה שהוא ידיד שלי. אני גם שמחה
שאני לא אוהבת אותו יותר. ככה אני גם לא אפגע."
"שוב פעם עם זה" התעצבנה יובל "חשבתי שאת יודעת שאנחנו בחיים
לא נפגע בך"
"כן" טל חייכה חיוך עצוב "אבל האהבה מסובכת. בתור ידידים אני
בטוחה שאני לא אפגע"
"אבל טל את לא יכולה לא להיפגע לעולם!"
"אולי, אבל ככה אני אפגע פחות. ותסמכי עליי שאני לא אתאהב!"
אמרה טל בהחלטיות.
"כן אני יודעת שלא תתאהבי" נאנחה יובל ונשענה לאחור (טל לפעמים
ממש מתישה אותה) "עד שיום אחד תפגשי מישהו, ותיסחפי, ולא תדעי
מה קורה לך ותיבהלי מעצמך ותאמיני לי שתסבלי יותר"
"זה לא יקרה" זקפה טל את ראשה "אני יודעת לשלוט בעצמי"
"את יכולה לשלוט במה שתגידי ואיך שתתנהגי, ואפילו במה שאת
חושבת. אבל לא תוכלי לשלוט בלב שלך ובאיך שאת מרגישה" התעקשה
יובל.
"מי כן יכול?" שאלה טל.
"אף אחד!"
"טוב, אז אני כן יכולה!" אמרה טל בהחלטיות "אני לא אתאהב
לעולם!"

נתי ישב בבית הקפה, אפוף מחשבות.
בחוץ היה קריר, השמיים היו אפורים והרוח העיפה את צמרות העצים,
גורמת לעלים היבשים כמעה לנשור בהמוניהם על הקרקע.
נתי נזכר בשיחה שהתקיימה 9 שנים קודם לכן.
טל ויובל, שתי חברותיו הטובות ביותר, שדיברו בכיתה.
הם היו אז בכיתה י' וטל החליטה שלא תתאהב לעולם.
עכשיו, כשהם בני 24, ידע נתי שטל קיימה את הבטחתה.
היא יצאה עם בנים, בילתה והייתה מאושרת, כל זאת בלי להיקשר לאף
אחד ובלי לסבול. היא הצליחה.
כשנתי שמע בטעות את השיחה שלהן באותו יום, הוא לא האמין שטל
הייתה מאוהבת בו.
הייתה לו הזדמנות, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. הוא פספס אותה.
מאז, שכנע את עצמו שהידידות הרבה יותר טובה מהאהבה, ושהוא
ויובל הם האנשים שטל הכי אוהבת בעולם ומוכנה לעשות הכל למענם.
"וזה" חשב לעצמו "מה שחשוב באמת"
,אתה מזמין עוד משהו?" קולה של המלצרית העיר אותו מהחלום.
"לא, תודה" חייך. הוא שילם בעד הקפה, נתן למלצרית היפה טיפ
ויצא את הקור.
האוטובוס חיכה לו.