"אני לא מבין מה את רוצה, זה בסך הכל שלט לדלת".
"זה לא רק השלט, זה היחס שלך ליחסים שלנו. חוץ מזה, אם זה רק
שלט לדלת אז מה הבעיה שלך לתלות אותו כבר?"
"הסברתי לך כבר. אני פשוט לא מרגיש עדיין שזה הבית שלנו, של
שנינו".
"רואה? לזה בדיוק אני מתכוונת! אני גרה איתך כבר חודשיים ואתה
עדיין לא מרגיש שזה הבית שלנו?"
היא המשיכה לצעוק, אני לא כל-כך הקשבתי לה. הדלקתי לעצמי עוד
סיגריה, נובלס מיובשת, כמו שאני אוהב אותן.
"אתה כבר כולך מסריח מסגריות, לא הגיע הזמן שתפסיק?".
גם את זה היא צעקה, גם הפעם המשכתי להתעלם. השבוע שאחרי זה
המשיך בערך באותה מתכונת, אחרי זה היא עזבה. באותו יום שהיא
עזבה הלכתי לקינג ג'ורג'. באחד מחלונות הראווה ראיתי שלט עץ
יפה לדירה. קניתי אותו והוספתי בחריטה "כאן גר דן שמואל".
אחר-כך חזרתי לדירה. אחרי שתליתי את השלט על הדלת ישבתי על
הספה והדלקתי לעצמי סיגריה, נובלס, לא מיובשת, אבל זה לא הפריע
לי, הרגשתי נינוח, תמים, רגוע. סופסוף הרגשתי בבית. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.