הצלחתי לראות אותך!
בעיר הכי חמה- ראיתי אותך , במבט אפור
או שמא השמש שוב ייבשה אותי.
ראיתי אותך כי כל כך רציתי? מחפשת אותך בכל מקום.
שאלתי אנשים איפה היית, איפה ישבת לפני שעזבת גם אותם.
כולם אמרו שהיית כזו טובה- טובה ושמחה.
בכיתי לים.
חסרת אונים, כמעט- אולי הפעם זו את! אולי ישנתי שנתיים...
ורוצה לחשוב שלא היתה שיחת הטלפון  והריצה המטורפת עד
אלייך...

הלשון נבלעה לה- לא היה לי אומץ להוציא מילה.
לא עלתה לי המנגינה שהייתי רוצה להשמיע לך
הכל היה כל כך ריק- רק לראות אותך היום.
את לא כאן ולא בשום מקום, תעזרי לי להבין ששום דבר לא יחזיר
אותך
את לעולם לא תהיי.
לעולם, רק זכרונות ילדות שנעלמו כי גדלנו.
אני חולה מגעגוע , זה מתפשט לגוף הכואב מצער
כבר לא קל לדבר עלייך- לפעמים יש את ההרגשה שאין עם מי
אני לא רוצה לשכוח אותך! אני לא יכולה!

והים כמו הטבע בגד בי גם הפעם ולא סחף טיפת אומץ איתו לחוף
חיי. אני ממשיכה למחר ולא בלעדייך- את אתי תמיד!