"טופז אל תלכי ככה!" צעקתי לה.
"לא רוצה לראות אותך יותר! תעוף ממני, בגדת בי! אני לא מאמינה
שבגדת בי!  לא יכולה לראות אותך!" היא אמרה, המשיכה ללכת
ואפילו לא הביטה לאחור.
שתקתי, מה אני יכול להגיד לה? זאת האמת, בגדתי בה עם אחת
הזמרות שעבדתי איתן, (אורית) והיא תפסה אותנו על חם.
אבל עם טופז הייתי הרבה שנים, כמעט שמונה שנים משהיא הייתה בת
17, אהבתי אותה יותר משאהבתי כל אחת אחרת וכולם ידעו זאת.
הלכתי הבייתה, אורית כבר לא הייתה שם, שכבתי במיטה עם כלבתי
הנאמנה גלורי, בכיתי קצת, ואז יותר ויותר, לא יכולתי להפסיק
וככה נרדמתי.
עברו כמה חודשים, לא הייתה לי עבודה ואז כעבור שלושה חודשים
בערך התקשרו אלי.
"רונן, מחר בבוקר אתה בסטודיו, יש לך דואט לעבוד עליו"
הסכמתי ישר, הייתי צריך את הכסף.
בבוקר קמתי בשבע ורצתי לעבודה.
אני עובד בסטודיו הקלטות, אני מעבד את השירים מה שאני צריך
לעשות זה פשוט להקשיב ולפעמים לתקן את הזמרים, זה הכל.
הגעתי שפוך לעבודה והתיישבתי לי בכסא.
ליאת בנאי אחת הידידות הטובות שלי הגיעה לעשות את חלקה בדואט
שהיא עושה עם תמיד גל חכתה שם.
"מה קרה לך רונן?" היא שאלה בדאגה "אתה נראה חיוור, אתה
חולה?"
"לא, טופז נפרדה ממני, אני קצת בדכאון בגלל זה אבל זה יעבור"
עניתי לה.
"אויי, מסכן, טוב הנה תמיר (גל) ואבי (גואטה) בוא נכנס" היא
אמרה ונכנסנו.
אבי גואטה הוא הסוכן שלהם.
התארגנו באולפן ושהכל היה מוכן התחלנו.
תמיר התחיל את הקטע שלו, השיר הזה היה מרגש! בהתחלה זה היה
דיבורים כמו שליאת אוהבת.
ואז התחילו לשיר..
"סגור אני עם כאבי שמאיים לשבור אותי.." שר תמיר ודמעות החלו
לעלות לי בעיניים, ואז ליאת-
"איך השקר לי כאב דקר כמו סכין בגב ליבי דומם דם נוטף צער עמוק
אותי עוטף.." התחלתי לבכות, הם הפסיקו.
"רונן אתה בסדר?" שאלה ליאת דרך המיקרופון.
משכתי באף "כן, כן תמשיכו"
"מהקטע שהפסקנו?" שאל תמיר.
"כן" עניתי, ניגבתי את הדמעות, התיישרתי והמשכתי כרגיל.
ליאת שוב שרה את הקטע שלה שהיא מביטה בי במבט כואב.
ואז בא הפזמון..
"משחקי מילים! שקרים קטנים בשבילי לא נסלחים דמעות שלי זולגות
זולגות כמו הגשם הם בוכות" גם תמיר וגם ליאת, זה שבר אותי! לא
יכולתי יותר ופרצתי בבכי.
"מה קרה לו?" שאל תמיר.
ליאת סיפרה לו את הסיפור.
"מסכן.." הוא אמר "אני יודע כמה הוא אהב אותה"
"אתה יכול להמשיך?" שאל אותי אבי מאחורה.
"כן כן עכשיו אני אצליח" אמרתי אני לא מוותר בקלות על כלום.
"מאיפה שהפסקתם" אמרתי וסידרתי את הסאונד.
הם התחילו לשיר שוב..
ליאת הביטה בי, השתדלתי חזק לא לבכות, כמעט שברתי את השיניים
שלי מרוב הלחץ.
דמעות ירדו לי בשקט, ליאת ראתה.
היא התחילה לבכות והקול שלה נהייה צרוד ויפה, היא שרה בעיניים
עצומות בכוח.
"נו לפחות משהו טוב יוצאות מזה שאתה בוכה תראה זה מוציא את
הטוב ממנה" אמר אבי מאחורי גבי.
שסיימנו את ההקלטה ליאת ניגשה אלי.
"רונן, אני רוצה להציע לך משהו.."
"מה?" שאלתי.
"אתה רוצה לחזור לטופז?" היא שאלה ברצינות.
"מאוד!" אמרתי.
"אני יכולה לסדר שמישהו יעשה בשבילה שיר שהיא לא תוכל לעמוד
בפניו, מעוניין?"
"את חושבת שזה יעבוד?"
"אני בטוחה שזה יעבוד, רוצה?"
"כן" חייכתי אליה.
"תכתוב שיר עם כל הרגשות שלך אליה כל מה שאתה חושב ונעשה מזה
שיר"
"בטוחה?"
"יש לי את האישור של אבי.." היא חייכה, מתוקה.
חיבקתי אותה! מאושר.
לפתע היא הזיזה אותי, הסתובבתי אחורה, טופז.
היא נענעה בראשה והחלה לבכות.
"טופז!" אמרתי והתקרבתי אליה.
"אל תעז להתקרב אלי!" היא אמרה והלכה.
"זה לא מה שאת חושבת!!!" צעקתי, אבל היא כבר הלכה.
עבר חודש, את כל המאמצים שלי השקעתי בשיר.
לכתוב אותו לקח לי בדיוק לילה אחד, ליאת לקחה אותו ונתנה
למרטין אישתו של תמיר גל להלחין אותו.
ניסיתי ליצור עם טופז קשר אבל היא לא ענתה לי לטלפונים.
את השיר שר משה כהן זמר מזרחי עם קול זהב, והשיר החל לרקום עור
וגידים.
כעבור חודשיים כמעט היה שיר! (עותק ראשוני)
קראתי לו "טופזיו" שהדיסק היה מוכן אבי אמר שהוא יכול לשווק את
השיר אם אני ארצה, הסכמתי.
לקח עוד חודש עד שהיה דיסק, ואני לקחתי 2 דיסקים, לי ולטופז.
"אתה יכול לקחת עוד" אמר לי אבי.
"אני לא צריך" עניתי.
הלכתי לבית של טופז והנחתי את את הדיסק על הרצפה, נשמתי עמוק,
דפקתי בדלת וברחתי.
ישבתי בבית כוסס ציפורניים, ואם היא לא תאהב אותו?..
הקשבתי לשיר.
"שבית את ליבי עם מבט אהבה, שראיתיך היית עוד ילדה, ידעתי מאז
שזאת אהבה! עד מתי? עד מתי ארצה רק אותך?..
טופזיו שלי, קשה לי לבד, טופזיו שלי את הלב את לקחת, נותרתי
בודד בלי סימן של תקווה, עד מתי, עד מתי ארצה רק אותך?"
נרדמתי.
ואז בשעה שלוש לפנות בוקר, דפיקות בדלת.
פתחתי, טופז.
"אני אוהבת אותך!" היא אמרה כל הפנים היפות שלה דמעות.
"גם אני אותך" אמרתי פוחד להתקדם.
היא קפצה עלי בחיבוק, התנשקנו.
הגעגעתי אליה!
"בהתחלה לא רציתי לסלוח לך, אבל ליאת דיברה איתי והסבירה הכל"
היא אמרה.
חייכתי "מה היא אמרה לך?"
היא צחקה "שיחת נשים"
"טוב אני עוד יוציא את זה ממך את יודעת" אמרתי וצחקתי.
"היית רוצה.. זה מה שאתה חושב"
"אחחח.. טופזיו שלי, איך אפשר בלעדייך?"
היא צחקה את הצחוק המתגלגל שלה.
"אי אפשר"