"אז למה את עושה את זה?"
"כי זה כיף."
"איך זה יכול להיות כיף? זה כואב."
"זה לא כואב. לומדים לשלוט בכאב."
"בכל זאת, למה את עושה את זה?"
"למה אתה משתכר?"

עוד שיחה כזאת והיא משתגעת. בשבוע שעבר היא ניהלה את אותה
השיחה עם מיה, ולפני יומיים - עם דרור. ועכשיו גם עם אלון. כמה
אפשר? סמדי נאנחה ונשענה אחורה. השיחה הזאת, כמו קודמותיה, לא
תביא לכלום. היא מזוכיסטית, אז מה? היא כבר עושה את זה למעלה
משנה, ובגלל טעות קטנה, החברים שלה גילו. עכשיו הם כועסים,
ודואגים. אבל סמדי לא רואה את הדאגה, רק את הכעס. מה אכפת להם
בכלל? אז היא חותכת את עצמה, ביג דיל. זו בסה"כ הדרך שלה
להתמודד עם החיים. אלון משתכר כל יומיים, דרור מסטול רוב הזמן,
ומיה מקיאה כל דבר שנכנס לפה שלה. אז מה הסיפור? אף אחד מהם לא
מתייחס למעשים של השני, הם חושבים שאף אחד לא שם לב. 'ממש',
גיחכה סמדי בבוז. סוד גדול, בעיקר כשכולם רואים את מיה רצה
לשירותים אחרי כל פעם שהיא אוכלת משהו, לא משנה מה. ודרור,
שבכל הזדמנות מתמסטל, ומסווה את הריח שלו בריח של סיגריות
רגילות, ובטוח שאף אחד לא שם לב. ואלון? אלון לא משתכר בבית
הספר. מצד שני, הוא גם כמעט ולא מופיע שם. ההורים של אלון
קרייריסטים, כמו שאומרים, וכמעט אף פעם לא נמצאים בבית, והבית
כולו עומד לרשותו של אלון, הבן היחיד. וגם הבר, כמובן. אלון
כבר מזמן למד לזייף את החתימה של אמא שלו, ככה שההיעדרויות שלו
נחשבות מוצדקות מבחינת בית הספר. אז אלון נשאר רוב הזמן בבית,
שותה ומשתכר, ישן כמה שעות, מתעורר, שותה, וחוזר לישון. 'כמו
דוב ממוצע,' חשבה סמדי.
מיה הייתה סיפור אחר לגמרי. היא, בניגוד לדרור ואלון, עשתה
שמיניות באוויר כדי להסתיר את ההקאות שלה, לא רק ניסתה לחפות
עליהן בתירוץ כלשהו ולהתעלם מהדעות של האחרים. היא התאמצה כל
כך להסתיר את המעשים שלה, עד שהיא לא קלטה בכלל שאין טעם,
וכולם כבר יודעים ממילא.
סמדי חשבה הרבה על השלישייה הזאת. היא תהתה מה גרם להם להתחיל
במסע הזה, של הרס עצמי. שלושתם אנשים חברותיים ונחמדים, בלי
יותר מדי בעיות...
לאלון, כמו שכבר אמרנו קודם, יש בית ריק רוב הזמן. ההורים שלו
מעולם לא הקדישו לו יותר מחמש דקות. נכון, יש לו הכל, חוץ
מאהבה.
דרור הוא ההפך ממנו. לדרור יש עוד שלושה אחים ואחות אחת.
ההורים שלו לא עשירים במיוחד, והבית שלהם די קטן. דרור חולק את
החדר שלו עם אחד מאחיו, ככה שהרבה פרטיות - אין לו. המשפחתיות
בבית של דרור מאוד בולטת, זה בית חם ואוהב, אבל לפעמים יותר
מדי חונק. דרור נולד בפסח, וההורים שלו קראו לו 'דרור' על שם
החופש שהוענק לבני ישראל ביציאת מצריים. כמה אירוני וסימבולי
זה, שדווקא לדרור אין חופש.
למיה אין אבא. אמא שלה גידלה אותה לבד, כאם חד-הורית. אמא שלה
לא רצתה לגדל אותה ככה, אבל לא הייתה לה ברירה. החבר שלה, אבא
של מיה, עזב אותה חודשיים אחר שמיה נולדה. אמא של מיה משוכנעת
עד היום שזה בגלל שהיא השמינה במהלך ההיריון, ולא הצליחה לרדת
במשקל בחזרה. בגלל זה, מאז שמיה הייתה קטנה, אמא שלה טוחנת לה
בשכל לרדת במשקל. היום למיה יש הפרעת אכילה.

סמדי היא סתם מזוכיסטית. אין לה בעיה של ממש, ובכל זאת היא
פוגעת בעצמה. בעצם, גם לחברים שלה אין סיבות של ממש. רק דברים
קטנים כאלו...
אז התעללו בסמדי כשהיא הייתה קטנה, והיום כולם מתעלמים מזה,
טוענים שהיא סתם מגזימה. אז יש לה אופי שונה לגמרי ממה שהיא
מציגה כלפי חוץ, ונמאס לה להעמיד פנים כל הזמן. אז היא מרגישה
בודדה כל הזמן. אז מה? לאף אחד לא באמת אכפת.

סמדי פיתחה שיטה משלה להתמודד עם דברים. היא שורטת וחותכת את
עצמה. בכל פעם קצת, לא משהו רציני, לא מספיק רציני כדי שמישהו
ישים לב...
עד לפני שבוע, כשהשרוול של החולצה זז קצת ומיה שמה לב. מיה
דיברה איתה, ואז סיפרה גם לדרור ולאלון, שניהלו איתה שיחות
דומות. לסמדי נמאס. הם אמרו לה שאם היא לא תפסיק, הם יספרו
למישהו. סמדי כעסה. אז יש לה תחביב מוזר, סו וואט. זה עוזר לה.
בדיוק כמו שזה עוזר לאלון להשתכר, למיה להקיא, ולדרור להתמסטל.
נמאס לה היא לא רוצה להקשיב יותר.
סמדי שוב בחדר, היא והסכין. הפעם היא חתכה עמוק יותר, מכעס.
החתכים יותר אדומים מבדרך כלל, וכמה מהם מדממים. לסמדי כואב.
סמדי בוכה. סמדי לבד עכשיו, ההורים והאחים שלה לא בבית. סמדי
כותבת מכתב פרידה. סמדי הולכת לארון התרופות. יש שם כדורי שינה
שעוזרים לאמא שלה לישון. סמדי מקווה שהם יעזרו לה לישון לתמיד,
והיא לוקחת את החפיסה וחוזרת לחדר. היא סוגרת את הדלת, ושמה
מוסיקה ברקע. היא בולעת את הכדורים, אחד-אחד. 43 כדורים. סמדי
חותכת שני ורידים בידיים. הדבר האחרון שסמדי רואה זה דם, ואז
היא צונחת אל הרצפה, חסרת הכרה. הכל אדום בהתחלה, ואחר כך הכל
שחור...

אחרי ההלוויה של סמדי, אלון השתכר יותר מתמיד. דרור קנה חומר
חזק יותר מהג'וינט הרגיל שלו, איזשהו כדור, הוא לא היה בטוח מה
זה, אבל הוא לא שאל הרבה שאלות. מיה הפסיקה לאכול לגמרי.

היום החיים שלהם בזבל. אלון נכנס ויוצא ממכוני גמילה מאלכוהול,
דרור יושב בכלא על עבירות סמים, מסומם לגמרי. מיה מאושפזת
בכפייה במחלקה לחולי נפש, בעקבות הפרעות האכילה שלה. לשלושתם
אין עוד הרבה זמן לחיות. מיה תרעיב את עצמה למוות לבסוף, דרור
ייפול על חומר מורעל, ואלון יהרוס לעצמו את הגוף לגמרי, עד
שלבסוף הוא יחדל מלתפקד.


מהר מאוד, הארבעה יהיו שוב יחד, והפעם לנצח.