"אני לא מבינה. אם אתה כל כך אוהב אותי, למה אתה לא רוצה להיות
איתי?"
"כי אני מפחד להרוס את הידידות בינינו."
'להרוס את הידידות. עאלק. איזה תירוץ עלוב.' חשבה אור. 'הוא
סתם לא רוצה להודות שהוא לא רוצה להיות איתי, כי הוא לא נמשך
אלי או משהו.'

זאת אור, תכירו. היא בנאדם נחמד וחברותי. היא מצחיקה, וכיף
להיות איתה. אבל היא גם חשדנית. מאוד חשדנית. אור בחיים לא
תאמין שמישהו עושה משהו בגלל סיבה פשוטה. היא תהיה בטוחה שזה
רק תירוץ, ובעצם יש לו כוונה אחרת לגמרי מאחורי המעשים שלו.
ככה זה עם אור. היא תמיד מנסה למצוא מזימות שלא קיימות. היא די
פרנואידית לפעמים. היא בטוחה שאף אחד לא אוהב אותה, למרות שהיא
תמיד מוקפת בחברים. זאת הסיבה, שקשה לה להאמין שאריק לא איתה,
רק כי הוא מפחד להרוס את הקשר ביניהם.

וזה אריק, תכירו. הוא בנאדם די בודד, ולא כל כך חברותי. הוא די
ביישן וסגור, למרות שכשמכירים אותו, הוא יכול להיות בנאדם מאוד
פתוח ומצחיק. הוא מאוד אוהב את אור. היא החברה הכי טובה שלו,
למען האמת. בעצם, חוץ ממנה, אין לו ממש חברים. זאת הסיבה, שאור
מאוד חשובה לו, והוא לא רוצה לאבד אותה או לפגוע בה.
ככה זה עם אריק. מרוב שהוא סגור ושומר על הרגשות שלו בפנים, אף
אחד לא מאמין לו כשהוא סוף סוף חושף את מה שהוא מרגיש. זאת
הסיבה, שהוא לא הצליח לשכנע את אור, שלמרות שהוא אוהב אותה -
הוא מעדיף לשמור על הקשר הקיים, מאשר לעבור לקשר מורכב יותר,
שרוב הסיכויים לא יאריך ימים.

אחרי המקרה הזה, אור אמרה לאריק שהיא צריכה זמן לחשוב על הקשר
ביניהם. אחרי כמה ימים, הם חזרו לדבר, אבל אור נשארה מרוחקת.

כמה חודשים אחרי הסיפור עם אריק, אור פגשה את דניאל. היא פגשה
אותו מקרה, דרך בת דודה שלה, והם התחילו לדבר, החליפו טלפונים,
וקבעו להיפגש שוב.
הם נפגשו יומיים אחר כך, באיזה בית קפה במרכז העיר. הם ישבו
שעות ודיברו. היא נהנתה נורא, והרגישה כמו בשיחות הישנות עם
אריק. גם דניאל נהנה. הוא הרגיש שהוא פגש מישהי מיוחדת.

זה דניאל, תכירו. הוא בנאדם חברותי מאוד, יש לו לב טוב והוא
רגיש. בכל פעם שהוא פוגש מישהי חדשה, הוא מרגיש שזהו זה, הפעם
זו תהיה מישהי מיוחדת. הפעם זו תהיה האחת...
ככה זה עם דניאל.

אחרי שבועיים של שיחות כאלה, הם נעשו ידידים ממש טובים. הם
דיברו שעות בכל יום, פנים מול פנים, בטלפון, באייסיקיו... אור
חשבה שהיא זכתה בידיד נהדר. דניאל היה בטוח שהוא מאוהב.

זהו זה, היום הגדול הגיע. היום דניאל הולך להגיד לאור שהוא
אוהב אותה. הם קבעו להיפגש במרכז, בבית הקפה הקבוע שלהם. היא
עוד לא יודעת מה מצפה לה...
בדרך למרכז, אור חושבת על הקשר שלה עם דניאל. כן, היא אוהבת
אותו. איך אפשר שלא? הרי הוא כזה בנאדם מדהים. והוא ידיד שלה.
האם שווה לסכן את הידידות שלהם בשביל קשר מהסוג הקצר יותר?

הנה דניאל, והנה אור. הם נפגשו בבית הקפה, דיברו קצת, והחליטו
ללכת לטייל. בחושך, מתחת לפנס רחוב, דניאל מביט בעיניה של אור
ולוחש לה: "אני אוהב אותך. אני רוצה להיות איתך." אור מיטה בו
בחזרה ולוחשת: "גם אני אוהבת אותך, אבל זה בלתי אפשרי."
"אבל אני לא מבין. אם את אוהבת אותי, למה את לא רוצה להיות
איתי?"
"כי אני מפחדת להרוס את הידידות בינינו..."