יש משהו מאוד ארוטי בלראות את היצור הצעיר הזה שאתה בראת ברגע
של אהבה, ערום. זאת מין הרגשה כזאת שאתה מקבל, צמרמורת של
חושניות שכל מש שיש בילדה הזאת, הנערה הזאת, שלך. השדיים
העגולים שעוד לא סיימו לצמוח והערווה מבצבצת בעדינות. יד מלטפת
את הגוף הצעיר שעוד לא נגעו בו. וכל התנועות העדינות,
החינניות. אתה יודע שכל מגע שלך יגרום לתזוזה, רטט מצידה.
הצמרמורת של הפעם הראשונה. היא מגלה עכשיו את סודות העולם. לא
עם איזה מישהו מהרחוב שרק רוצה אותה בגלל הכוס שלה. עם מישהו
שבאמת אוהב אותה, מישהו שיצר אותה. הגוף הצעיר הזה מזכיר לך
נשכחות, ימי נעורים. ימים שהיא עוד לא הייתה קיימת. ימים בלי
אחריות שלא היית צריך לדאוג לכל פרט קטן. פשוט היית מאושר. אתה
נזכר ונוגע, בעדינות. ליטופים מיוחדים ששמורים רק לכם. היא
נרתעת. אתה מנגב את הדמעה מהלחי ומתעלם מהצרחות. פשוט מחליק
בעדינות לתוכה, בידיעה שאף אחד לא יוכל לאוהב אותה יותר ממך.
אתה עושה את הדבר הנכון. מגלה לה את העולם. היא עוד תודה לך
אח"כ. והיא כ"כ יפה מסתכלת עליך בעיניים דומעות. אלה הן
העיניים שלך. ובעוד שאתה מחזיק אותה למיטה, בוחן כל חתיכת עור
בגופה עם הידיים אתה מאושר באמת. על גג העולם.
התייחדות עם האדם שאתה אוהב יותר מעצמך, בעצם היא אתה. אתה
גומר ומחבק אותה. לא רוצה לעזוב לעולם. היא נרדמת מתחתיך, כבר
לא נאבקת בתוך הדמעות שאתה מנגב בלי להעיר אותה. ומתלבש. מסתכל
פעם אחרונה על הגוף הערום ששוכב על המיטה בידיעה שלמה שאתה
היחיד שאוהב אותה אהבת אמת. אהבת אב.