אני ממהרת,
כבר מאחרת,
מתחילה לרוץ,
חייבת להגיע בזמן.
אבל אז-
נעצרת.

נעצרת בפתח,
רואה את השחור,
את החושך,
מרגישה שאני אבלע.

לא רוצה להיכנס פנימה,
לא רוצה להיות בין הקירות,
הקירות השחורים,
שאולי עוד יסגרו עלי.

אבל,
אני חייבת להגיע,
אין לי ברירה אחרת,
מלבד לעבור דרך המנהרה.
האורות למעלה יצילו אותי,
הם ישמרו עלי.
יגנו.

אני רצה,
מגבירה את הקצב,
ואז -
רואה שאין מוצא,
המבוי סתום,
אני חייבת לרוץ את כל הדרך חזרה,
ולחפש מקום אחר לעבור בו,
כדי להגיע-
לאור.



יצירה זו כתבתי בעקבות היצירה המדהימה של יקיר ברבי:
http://stage.co.il/Stories/172811