נאבק אל שפיותך הכושלת
בעולם מלא של לא כלום.
מסומם מתרופות הרגעה
מתקשה להרפות את ראשך.

אתה, שאך אתמול היית כל יכול,
שליט העולם, המלך המושיע.
עתה, אתה השוטה של כולם
נושא ללעג ולדחייה.

פעם היו לך חלומות,
תקוות, שאיפות, כמו לכולם.
ועתה, אתה מתנדנד, מרחף
לא נמצא, לא פה לא שם.

מצבך אולי שפר משל אחרים שהיו כאן לפניך:
שוב לא מעלים אותך על המוקד,
כולאים בשרשרות ברזל,
מצחקים לך ישר אל תוך פניך.

אך בינינו,
מתויג כמטורף
אתה היית ונשארת
בן חורג לאלוהים.

אתה עדיין משתייך לקבוצת מיעוט שטרם שוחררה.
אך אחרי העבדים, הכושים
בני המיעוטים ואולי גם הנשים
מי יודע?
מחר אולי יגיע גם תורך.