היא רועשת ושקטה
וגחליה לוחשות לי מילים של אהבה
אני אוהבת קטנות
בצורת פרח או ילדה
שהצמה שלה מסודרת ושחורה.
ומקלחת חמה.
מחבקת גם את מי שלא צריך
(אז ישר קרציה)
ומי שלא יכול איתי, שלא יבוא לידי.
אפילו משאלות של חנק מסתיימות
ואז סולחים.
תמיד סולחים
שנאה זה נטל.
ואיך פתאום התמכרתי לגלים שלה.

חזרנו לחדרה.
.all over again

ללכת ולקחת רק קצת מפעם , להתחיל מחדש,
לחייך הרבה, להריח פרח וצמיחה, לנקות את הגוף,
את הנשימה, את המחשבה.
ואיך פתאום חשבתי על פסח- חג מלא איחולים ותקווה
ובתוכו שקרים (לבנים?)