חריקה, ציפצוף מתמשך, נכנסנו למעלית יחד, אני והיא. כל הנסיעה,
6 קומות, כסא הגלגלים שלה חרק, ועם כל חריקה חשבתי שחבל שהם לא
עולים במעלית נפרדת. אשה עם קמטי גיל מסביב לשפה הדקיקה,
הורדרדה-שקופה, היא מביטה בדלת ונראה כאילו היא נהינת לחרוק עם
הגלגל הימני שלה. חבל שלא עליתי במדרגות! קומה חמישית, צפוף!
אנחנו בקומה השישית, היא מגלגלת את עצמה קדימה, שתינו פונות אל
אותה דלת, שתיקה בינינו ורק הכיסא מדבר.

היא מעוררת רחמים בצורה שבה היא מגלגלת את הגלגלים הגדולים
שכבר שנים משמשים כרגליים שלה. אנחנו נעצרות ליד הדלת, אני
לוחצת על הידית והולכת במהירות לחדר בלי להביט לסלון, בלי
להביט אחורה, אני שומעת את החריקה של הגלגל הימני, הגלגל האפור
הזה, הרגל שלה, יש לי אמא משותקת, שלא מדברת, כשהיא רוצה משהו
היא מתגלגלת אצלינו בבית, חורקת עם הגלגל הימני.