עושים מהומה בנפשי
ואת יושבת מולי ובוכה
וגופי שלהם לא שלי
צללים פגשתי באמצע הלילה
ולא היה לי מקלט או חבר לידי
שנתי הולכת ממני והלאה
נאחזת בריח, בזכרון ששוכב לצידי
כל כך קר ואפל הוא הלילה
והזכרון מתעתע חודר לתוכי
כמעט לא נותר בי אויר לנשימה
ואת מתעטפת מתחבאת בתוכי
ואין מי שיחבק וישמור גם הלילה
לא נותר מי שיחוס על ליבי
ושוב נותרנו את ואני מסתגרות בבועה
מביטות אחת בשנייה מבעד לראי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|