הוא קורא לי מתוך הדממה,
רק את קולו אני שומע, אך שמו איני יודע.

עיני נפקחות, ואין אדם מסביבי,
ואת קולו אני שומע, קולו כה מוכר.

ימים אינני ישן, ימים אינני חולם,
אך קולו חזק וברור, ומילה אינני מבין.

אינני מתחרט על מעשיי, את אשר הייתי צריך לעשות עשיתי,
הוא לא השופט, אך קול הפטיש רועם.

אינני רוצה למות, ברצוני לחיות,
הוא שמע תחנוני, וכעת הוא חושב.

אני עוצם את עיניי, חלום אני חולם,
והנה הוא שם, מסתכל עליי, פניו ידועות,
כיצד לא אוכל לזהות-את עצמי.