תומס האדסון
איך אתה כל כך
יגון
אני קורא אותך כמו ספר פתוח
פשוט
עצבות בהתגלמותה
אל תשתה עכשיו משהו
תקשיב לי
אתה תמיד מתנער
תמיד
איכשהו ממשיך ונשאר במקום
תמיד עצוב
אתה תמיד משהו שאני לא יכול להגדיר
שילוב של הכל ביחד
כמו פריז וקטמנדו
כמו יאכטה ובית
אתה כאילו
דמעה שנושרת לחיוך
כל כל רחוק
וכל כך שווה.

תומס האדסון
איך אתה כל כך
שליו
אתה לא עובד עלי
אני מכיר אותך מבפנים
זה לא ים רוגע
אלו עלעולים שאתה כל כך אוהב
שאתה כל כך מיטיב לצייר
אני הקובני שלך תומס האדסון
שתי שקיות אורז ובקבוק ג'ין
אתה הדמעה שמתגלגלת על הלחי
אתה הרוגע שמציף לאחר הצחוק.

כשאנחנו שותים בירה
היא אומרת
זה הכל מספרים
כל מה שמתגלגל
היא אומרת
אנחנו יכולים להביע את עצמנו באמצעות מספרים
נולדים במספרים
השמות מומרים למספרים
אפשר לחיות לפי המספרים
גם המספרים
מומרים למילים
זה לא מה שאת מספרת
זה מה שאת אומרת
זה המילים
המילים שאיתן אנו מרבים לשחק
עם המילים אנחנו מייפים עצמנו
לא מספרים
רק מילים
אני אומר ומנגב את הבירה מזוויות פי
היא שותקת ומשחררת עשן מהנחיריים
הנה
את רואה
העשן הזה
איך הוא מסתיר לך את הפנים בענן
את הלחיים העגלגלות האלו
השפתיים הבשרניות שלך
העיניים העייפות הללו
אי אפשר לתאר את יופיין במספרים
רק במילים
וגם הן
קטנות
לעומתך.

יפה לשמוע קצת ג'ז בדרך הביתה
היא מדברת
ואני
מהנהן עם הראש
בסדר
בסדר
והשיער מתנפנף ברוח
אני אומר לה
את יודעת
המינגווי התאבד בסופו של דבר
בסופו של דבר גם לו נפל האסימון
אני אומר בחיוך יפה
איך אתה מחייך
החיוך שלך
לא יפה
זו לא המילה הנכונה
הוא
יפה
אבל בצורה שונה
אתה מבין
אני בולע קצת רוק
יפה שאת אומרת את זה
תודה
באמת
תודה
אם אתה מחכה שאני אגיד עליך גם משהו נחמד אז עזבי
נו
לא עכשיו
היא צוחקת
אני גם אוהב שאת צוחקת
זה יפה שאת צוחקת
כל כך יפה
גם ככה גם ככה
יפה במובן הרחב של המילה.

אני עוצר את האוטו
קצת אור נכנס דרך החלון
מקרין עליה מלמעלה
הילה לבנה של קרניים
נו מה
לא יודע
לא יודע מה להגיד לך
היא משחררת את חגורת הבטיחות
אני מנשק אותה בקלות
ככה שאספיק להרגיש את השפתיים
את החתכים הקטנים
בהתחלה מנשק את שניהם
ואחר כך
כאילו מלטף את התחתונה
יש לה מבט מאיר
היא פותחת את הדלת ויוצאת
מתכופפת קצת שאפשר יהיה לראות אותה דרך החלון
מתכופפת ואומרת
לילה טוב
לילה טוב תומס האדסון
לילה טוב.