אז חשבתי לעצמי - האם אני מוכרחה להיות קרבן לבעיה של חוסר
טקט?
האם הטקט הוא תכונה מולדת וייתכן שאשאר לנצח חסרת טקט מובהקת?
אז ישבתי וכתבתי שיר לעצמי, מוקדש בהמון אהבה לכל חסרי הטקט
שבינינו.
מעולם לא אמרתי את
הדברים הנכונים בזמן הנכון
לא פתחתי שער לאמת
הבלי הפה גרמו לי בזיון
סכר, לו היה לי רק סכר
לבלום בו את הפה המלהג
הייתי מרחיקה מעליי כל שקר
מרחב חופשי ומוח מהגג
שקט, שקט, דרור ברוך
שליטה עצמית תמיד תהיה ממני והלאה
והמקום האישי שלי אחרי הפה כרוך
מילים-מילים מופנות אל מעלה
סכר, לו היה לי רק סכר
לבלום בו את הפה המלהג
הייתי מרחיקה מעליי כל שקר
מרחב חופשי ומוח מהגג
לו היתה לי רק אפשרות לנהל מונולוג עם הפה שלי,
הייתי משתיקה אותו לעד עד בוא השינוי
ולבינתיים - ששש... |
