הימים שעברו עליו היו מעורפלים הוא לא יכל להבחין בין חלום
למציאות, היו רגעים שהוא דיבר עם אמא שלו, הוריד את הכלב, הלך
לעבודה אבל הוא לא זוכר הרבה מזה.
הוא התעורר בוקר חורפי אחד מזיע כולו בטוח שהוא שומע צעדים
במטבח בדרכו לשם הוא התמוטט על הריצפה, ההזהיות שטפו אותו, הוא
ראה צללית חיוורת מוקפת הילה והיה בטוח שזה הסוף
האור הלבן המפורסם והכל.
הוא התעורר לציפצוף טורדני מימינו, הרים את היד לכבות את השעון
המעורר וגילה שאין שם כלום הוא ראה את הדמות הבהירה שוב
הפעם ברור יותר כשהצליח למקד את העיניים גילה שהוא מוקף
בדמויות בהירות ורק אז שם לב שיש להן כנפיים דקיקות, שיער בהיר
ודק ועיניים לבנות כמעט לגמרי הוא נבהל וניסה להתרומם אחת
הדמויות תמכה בו ודמות אחרת הגישה לו משהו לשתות, כנראה מים,
היה להם טעם צלול וקריר. טוהר של אלפי שנים בלגימה אחת. עד
מהרה הוא התחזק, הוא הרגיש חלק מהקהילה הטהורה ששהה בה, ולפני
שהוא שם לב הוא היה מוקף בהרים של אהבה ושדות של אושר שלא
הרגיש בימי חייו.
היא נכנסת לדירה המחניקה, היה לה ברור שלא ניקו או איווררו
אותה במשך זמן מה, צרחה מחרישת אוזניים יוצאת מגרונה כשהיא
מגלה את גופת בנה מוטלת על השטיח ותחתונים לגופו, היום עוד
מישהו באבל. |