רגשות סותרים
מתנחשלים מתוכי,
לרוב אוהבת כל כך
בלהט תאוותך שוקעת
אך יש פעמים בהם
אני רוצה להרים עוגן
ופשוט לעזוב,
להתרחק..

ובסיפוק אילם,
לצפות בך מהים
כעל אי קטן
מתכווץ ומתגמד,
עוד ועוד, קטן מכל,
עד תהפוך לנקודה ותו לא,
נעלם לגמרי,

וכשתיעלם,
והאופק יתפרש כחול,
רק מים כחולים חסרי גבולות
ושמש זהב נמוכה,
אשחרר את האוויר הכלוא
בריאותיי בפרץ עז,
אשאף לתוכי נשימה נוספת
ופתאום הכל יהיה קל יותר,
משוחרר יותר,
וכמו אבן נגולה מעל חזי,
אהיה חופשייה
מאהבתך החונקת.