לפעמים אני לא מבינה איך דברים קורים, למה הם קורים, לאן הם
מתגלגלים ולאן הם מובילים.
שאלות יש לי ללא סוף, אני אוהבת לשאול ותשובות? תשובות? תשובות
יש? לצערי אין לי. מדוע אין לי? גם לזה אין לי תשובה. לפעמים
אני מתאמצת ומנסה לענות ומפליאה אני את עצמי ומוצאת תשובה
אך... האם היא מספקת? לא, לא ממש, גם התשובה שהתאמצתי למצוא
ושלקחה ממני הרבה מחשבות והרהורים לגביה, לא ענתה בעצם על
שאלתי. מה אני מנסה להעביר פה? זו בעצם שאלה שאני אנסה לענות
עליה והדרך היחידה היא לכתוב, לכתוב, לכתוב אני בתקופה לא קלה
(מה שבעצם קורה לי הרבה פעמים). עברתי חוויה לא הכי נעימה
ואפילו כואבת, כואבת מאוד, ואני אחת שכבר אמורה להיות חזקה
ומחוסנת מהעבר שפגע בי קשה, שוב אני מגיבה בצורה כואבת,
מתאבלת, בוכה, פגועה, מושפלת. אמנם סיפור זה לא דומה לקודם אך
בכל זאת כואב וכואב מאוד. כנראה שאדוננו החזק היושב לו במרומים
בירך אותי בתכונה זו (אני מוכרחה להגיד שלצערי הרב): הרגישות,
יש לי אותה בשפע, אני מוכנה למכור אותה אם יש קונה, אולי אשאיר
לי קצת את המירב אני מוכנה למכור, מה איכפת לי במילא יש לי
בשפע למה שאחרים לא "ייהנו" ממנה גם?

מאחר ואני בתקופה לא ממש קלה עכשיו (אני מזכירה שוב), החלטתי
לכתוב את הכל על דף לבן וממוחשב ולהוציא, להוציא החוצה. כל
סובבי יודעים שאני מוציאה הכל גם דרך הבל פי אך אולי בשביל
עצמי אני כותבת על הדף הממוחשב, מקלידה במהירות שאני יודעת
להקליד (אחרת הייתי צריכה להדפיס יום שלם) מנצלת את כישורי זה
ומתחילה... קדימה! אכתוב זאת כסיפור קצר ששוב אני אמורה להפיק
ממנו איזה לקח ואני באמת מנסה. זה סיפור אמיתי ולא מצוץ
מהאצבע, סיפורים לא חסרים לי והכל מהחיים. לקחתי לי גומיה
אדומה, אספתי את שיערי שחלילה לא יפריע או יסתיר לי, המאוורר
עובד בחוזקה על עורפי (שגם ככה תפוס קצת) אך נותן לי אויר
וכוח. אוהבת מאוד אויר, נותן לי הרגשה של חוזק וחופשיות, למה?
גם לזה אין לי תשובה. פשוט ככה! לאחר הקדמה ארוכה זו שהייתי
חייבת זאת לעצמי אתחיל לכתוב ואנסה לתמצת את הדברים ולא להיסחף
עם דברים מיותרים, להגיע אל העיקר.

וזהו סיפורי.

הכרתי בחור (כמה נדוש). איך? דרך האימהות. שמו דניאל מתגורר
בניו-יורק בהליכי גירושים אך ללא ילדים. פרטים לגביו החלו
לזרום אלי. מסודר מאוד, עושה הרבה כסף (לא שזה הכי חשוב),
עצמאי בן 33 . אימהותנו נפגשו במקרה אצל חברה משותפת ואמא של
דניאל סיפרה באיזה שלב על בנה הרחוק. את אופיו, מה הוא מחפש,
למה מתגרש וכל מיני פרטים אחרים. אמא שלי כמובן קפצה ואמרה
שביתה היא מה שהוא מחפש. כך הדברים החלו להתגלגל ונוצר בינינו
קשר טלפוני, ממוחשב (תמונות) ומפה לשם תוך חודש הייתי כבר שם.
זאת כמובן לאחר ששאל אם יש בכוונתי להגיע לשם מאחר שהוא אינו
יכול (לא חוקי במקום והאדון מפחד לצאת). וכמובן ששאלתי אותו אם
הוא לא במשבר מאחר שבדיוק נפרד מאשתו ולאחר שאמר שהוא שלם עם
הצעד ושהוא לא שבור מזה כלל אמרתי לעצמי... שווה בדיקה. קיבלתי
מהורי את כל החבילה במתנה ויש לי שם אח שאצלו אוכל ללון הרי לא
הייתי נוסעת ישר לביתו של אדם זר. הייתי מאוד נרגשת הרי לא בכל
יום עושים צעד שכזה אך הכנתי עצמי נפשית שלא לצפות לדבר והורי
אמרו לי שוב ושוב שאינם מצפים שאחזור עם חתן הרי הסיכוי פה הוא
חמש למאה אך שווה לנסות, יש הפתעות בחיים ואני אחת שמאוד קשה
לה להתאהב חשבתי שבמקרה הכי גרוע בטח אני לא ארצה אותו ולא
חלילה להפך. גברים רבים דחיתי בחיי, לא נתתי אפשרות להתקרב אלי
יותר מידי (רגשית) ומכל זה אני זו שהפסדתי, אולי כן אולי לא.

הגעתי לניו יורק נפגשתי למחרת עם דניאל ולאחר שתי דקות הרגשתי
שזה האדם שהייתי רוצה לחלוק את חיי אתו. פשוט שבה את לבי ומי
היה מאמין שכך יהיה? דניאל החמיא לי ואמר שאני נראית טוב והרבה
יותר טוב מהתמונות (גם את התמונות אהב). אך אני עם האינטואיציה
הנשית שלי הרגשתי שבכל זאת זה לא ממש הדדי, ההתלהבות הייתה
הרבה יותר חזקה מצדי. אקצר ולא אכתוב יותר מידי אך מתברר שהבן
אדם מבחינה רגשית לנשים, אטום. התחיל לשחק משחקים מה שאני לא
יודעת לעשות. כשאני מאוהבת או רוצה מישהו אני מראה זאת, מה
לעשות לא יודעת לשחק ולא אוהבת לשחק, למה לא להיות גלויים
ולהוציא. נכון שאומרים שחשוב המשחק, להיות קשוחות והקשות
להשגה. אני בעצמי נותנת עצות דומות לחברותי אך כשזה מגיע אלי
כל כללי המשחק נעלמים. מה גם שהייתי במצב לא רגיל, בארץ נכר
והייתי לחוצה מבחינת זמן (שלושה שבועות) והרצתי את הדברים מהר
מידי, למה הכוונה? הראתי נכונות ובשלות לקשר, התקשרתי יותר
ממנו, בקיצור חיזרתי ובגדול. ומה קיבלתי? דחייה, אותי דוחים?
מה פתאום? הרי אני מושלמת (סתםםם). אני זו שדוחה לא מקובל
שיהיה ההפך!  דניאל נעלם כאילו נבלע בתוך חור עמוק שאין חזרה
ממנו. הייתי פגועה מאוד ואני עדיין. חזרתי לארץ מאוכזבת
וכואבת. מה שכאב זה לא שאני לא התאמתי לו (על זה אפשר להתגבר,
לא חסרים חרוזים בשרשרת) אך היחס שלו וההעלמות שלו פגעה בי
מאוד ואיך אמרתי בהתחלה? רגישות? זה התחום שלי הרי יש לי בשפע,
מישהו מעוניין לקנות קצת?

התחלתי לחשוב לעצמי מה הלקח שאני יכולה להפיק פה? סיפרתי לכל
חברי וכמובן לחלק מהמשפחה את מה שעברתי. כל אחד אמר משהו אחר
ובגדול המסקנה של כולם היא זהה.
"הוא לא שווה את הבכי שלך, הוא לא יודע מה הוא הפסיד, הבעיה פה
היא שלו ולא שלך, מי הוא בכלל?, תשכחי אותו ותעברי הלאה". ועוד
משפטים דומים.
אבל מה? אני מקבלת את הכל בהבנה ובעצם גם בלי שיגידו לי זאת
אני יודעת לבד מה הוא הפסיד (או אולי לא הפסיד) אך הכאב ישנו
והרבה!

אך חזרתי עם החלטה! זהו, די לשאננות, תתחילי לצאת ולהכיר
בחורים נחמדים הרי יש בשפע.
לא חסרים דרכים לצאת ויש גם את המחשב שאני רשומה בו כבר די
הרבה באתר הכרויות (אך כמובן שלא נפגשתי כמעט עם אף אחד). הפעם
החלטתי שאני מתעוררת ומתחילה לפעול וכך עשיתי! כעבור מספר ימים
נכנסתי לאתר והתחלתי לפשפש ולהציץ בכרטיסי הבחורים וכך הגעתי
לאדון טל. ראיתי את כרטיסו והוא מצא חן בעיני. השארתי לו הודעה
ובאותו היום האדון התקשר ולתדהמתי גם נפגשנו באותו היום. לפני
נסיעתי והתעוררותי לא הייתי מאמינה שכך אני אעשה, הכל בתוך יום
אחד? אני? אני? שנוהגת לדחות בכל מה שנוגע לגברים משום שאין לי
סבלנות וכוח לזה? הייתי מאמינה? לא, לא אני!
טל בא לאסוף אותי וברגע שראיתי אותו... זה קרה לי שוב! לבי
הפסיק לרגע את פעימותיו.
אמרתי לעצמי, זה יכול להיות? שנים לא קרה לי מה שקורה לי תוך
חודש פעמיים, זה אמיתי?
יצאנו וגיליתי אדם מאוד מעניין, מתחבר חזק לצד הרגשי שלו (מה
שלראשון לא היה), בן אדם עם ראש על הכתפיים ואפשר להגיד שגם
ראש יפה עם חיוך משגע. כל הערב הוקסמתי ממנו ושוב עם
האינטואיציה הנשית שלי הרגשתי הפעם שזה הדדי. הכל זרם טוב והיה
לנו כיף. אפילו השתכרתי והייתי על סף איבוד ההכרה אך האדם
הרגיש הזה היה לצדי וטיפל בי כמו מלאך קטן. אפשר לא להעריך
זאת? אפשר לא להיות מוקסמת? והנה מצאתי עצמי שוב מתלהבת (מוקדם
להגיד מאוהבת הרי אני לא ילדה קטנה). נפגשנו מאז עוד פעם אחת
(כל זה היה השבוע והיום יום חמישי). אינני יודעת מה יצא מכל זה
אך אני יודעת להגיד שהוא נתן לי לבטוח בגברים שוב. לא שלא
בטחתי קודם אך דניאל כ"כ אכזב שהתחלתי כבר לחשוב בכיוון. והנה
מהר מאוד מגיע אדם שהראה לי שיש גם אחרים. גם אם לא יצא מזה
סיפור אהבה גדול אני מודה לו ומודה מאוד. הוא יודע זאת.

אני מרגישה שנסיעתי הייתה בעצם שליחות, שליחות להתעוררות שלי
כדי שאמצע את האדם הנכון והמתאים לי.
ובגדול זה הלקח שלי!
בהצלחה!