הקירות מחזירים לך הד של אור, חורים ומודעות שבקיר נדלקים
כשהלהבה ניצתת, האור מרצד, הגפרור משחיר, היא רואה טלפונים של
מורים למתמטיקה ושל מכבסה וגם מסטיק, חושך, שניות אחדות של
השתהות ושוב הקירות זזים סביבה, על המדרגה ליד הנעל יש גפרור
שחור, היא מוציאה סיגריה יונקת ממנה בשתיקה, שואפת ונושפת,
שרויה בטראנס עמוק של מחשבות על הבית שבינו לבינה מפרידים 9
מדרגות, היא מביטה בדלת החומה רואה איך שם המשפחה שלה קופץ
כאשר היא מקרבת את הגפרור אל תיבות הדואר הריקות, הם בתך סיימו
לאכול את ארוחת הערב ואחותה כבר שטפה כלים, אולי אחיה מנגן
בגיטרה, אחיה הקטן הוא כבר בן 14, אחרי שנתיים של טירוף חושים
מחוץ לבית הזמן כאילו בכוונה עובר מהר אבל אותה הוא כאילו שוכח
וגם אין לה במי להאחז, היא זורקת את הבדל על הריצפה וזורקת מבט
אדיש לכיוון הבית, קר בחוץ, היא עם תיק על הגב, היא, כל עולמה
על הגב פוסעת בשתיקה לכיוון הפארק בוחרת ספסל ויושבת.

נתן נכנס לבניין עם הגיטרה תלויה לו על הגב, הוא מביט אל
המדרגה הראשונה, 6 גפרורים ושני בדלים של סיגריה, הוא עולה עוד
9 מדרגות ונכנס לבית, הם כבר אחרי ארוחת הערב אחותו כבר שטפה
כלים, היא שברה רק כוס אחת הפעם. הוא נכנס לחדר עם הגיטרה
תלויה לו על הגב ושישה גפרורים ושני בדלי סגריות בכיס.