היא שוב מרגישה את הפרפרים האלה בלב. היא יודעת מה זה. היא שוב
נדלקה על מישהו. והיא גם יודעת על מי. על ההוא שהיא פגשה לא
מזמן. פאק, הוא כזה בנאדם שווה! כל כך יפה, ונחמד, ומצחיק,
ושנון, וחכם... עד סוף הערב, היא הספיקה לברר איפה הוא לומד,
מי החברים שלו, מה הוא אוהב ומה לא. דווקא היה נחמד לדבר איתו.
הם דיברו על מוסיקה רוב הזמן, והסתבר לה שיש להם טעם די דומה.
הוא המליץ לה על כמה שירים, והיא אמרה שתקשיב להם. העיניים שלה
נצצו כשהיא דיברה איתו, והחברות שלה טענו שהם היו צמודים אחד
לשני כל הערב. בסך הכל, הערב היה די רגיל, סתם עוד בילוי
בבאולינג עם חברים. היא בכלל חשבה לא לבוא, אבל מזל שהיא כן
הגיעה בסוף, כי אחרת היא לא הייתה פוגשת אותו בכלל...

אחרי כמה ימים, היא השיגה את האייסיקיו שלו. היא דיברה איתו
שעות, והרגישה נהדר. היא חשבה שגם הוא מתעניין בה, אחרת למה
שידבר איתה כמעט בכל לילה, שעות על גבי שעות? הם דיברו על הכל
- חברים, מוסיקה, ספרים, שטויות... בקיצור - היא הרגישה שהיא
פגשה מישהו מיוחד, סוף סוף. ובדיוק בזמן. הבנאדם האחרון שהיא
נדלקה עליו היה הומו, שבדיוק יצא מהארון כשהיא חשבה שהיא חייבת
לספר לו. אבל אז היא פגשה את ההוא, והתאהבה בו. שכחה לגמרי
מהקודם.

כעבור שבועיים כמעט של שיחות שכאלה, חברה שלה ארגנה מסיבה, וגם
ההוא היה מוזמן. חבל רק שהוא הגיע שעה בערך לפני שהיא הייתה
צריכה לעזוב. אבל אפילו הדקות הבודדות האלו שבהן היא דיברה
איתו, עשו לה טוב. היא לא הפסיקה לחשוב עליו בימים הבאים,
ובשבוע שלאחר מכן היא נפגשה איתו. וגם בשבוע שלאחר מכן. וגם
כמה ימים לאחר מכן. בכל פעם שהיא הייתה איתו, או פגשה אותו
במסיבה או בילוי כלשהו, היא הרגישה את הלב שלה פועם מהר יותר,
ונהנתה מכל רגע. הוא, מצדו, נהנה לדבר איתה ולבלות איתה, והם
התקרבו למדי. הם הגיעו למצבים קרובים מאוד אבל תמיד זה נקטע
ברגע האחרון, על ידי טלפון, דפיקה בדלת, או פשוט מכיוון שהוא
נרתע, והיא לא הבינה למה.

כמה שבועות מאוחר יותר, כאשר הם כבר היו קרובים מאוד, דיסקסו
על הכל - על אהבות נכזבות, ציפיות מבני זוג, ושלל נושאים
אחרים, הוא ארגן מסיבה. זה היה בתחילת הקיץ, והרבה אנשים
הוזמנו. זו הייתה מסיבה כיפית ביותר, והיא ממש נהנתה. לא יצא
לשניהם לבלות הרבה זמן יחד, מכיוון שהוא, כמארח, היו לו חובות
מסויימות, כמו לשמור על הבית שלם. ובכל זאת, בשלב מסויים הם
מצאו את עצמם צמודים, כשהוא מחבק אותה. היא סובבה אליו את
ראשה, ועיניהם נפגשו. כל אחד אחר כבר היה מנשק אותה, אבל הוא
הרחיק אותה ממנו, ואמר לה שהוא צריך לדבר איתה. היא קמה אחריו,
והם הלכו לפינה מבודדת. היא הייתה בטוחה שזהו זה, הוא יגיד לה
שהוא אוהב אותה, אבל כל מה שהוא אמר לה היה שהיא ידידה מאוד
טובה שלו, אבל לא מעבר לזה. היא נפגעה נורא, אבל הכבוד והגאווה
העצמיים שלה לא נתנו לה להראות לו את זה, ולכן היא הסתלקה
הביתה. מאז היא פגשה אותו רק ארבע פעמים, ובקושי דיברה איתו.
השיחות שלהם הצטמצמו למשפטים ספורים, "היי" ו"ביי" חטופים,
שיחות שטחיות ביותר.

היא שוב מרגישה פרפרים בלב. זה בטח ההוא, שהיא פגשה לא מזמן.
הוא כל כך חכם, חמוד, מצחיק ושנון... והוא כל כך נחמד אליה.
זהו זה, הפעם זה יקרה. הוא בטוח רוצה אותה! כל הערב הם דיברו,
ואפילו החליפו מספרי אייסיקיו. בימים שלאחר מכן, היא דיברה
איתו כל יום, שיחות נפש אל תוך הלילה, עמוקות ורציניות. כל כך
נעים לדבר איתו. שבוע לאחר מכן, הם נפגשו. וגם בשבוע שאחר כך.
בשבוע השלישי היא החלה לתהות למה הוא לא עושה שום צעד לעברה,
ובשבוע הרביעי היא נדהמה כשהוא שאל אותה אם הוא מכירה את ההוא,
שהיא הייתה דלוקה עליו קודם. היא אמרה לו שכן, וציינה שפעם הם
אפילו היו ידידים טובים. היא לא פרטה על הרגשות שהיו לה כלפיו,
זה נראה לה לא רלוונטי. הוא, מצדו, המשיך לגלגל את השיחה, והיא
תהתה מדוע הוא נראה כל כך נלהב לשמוע על ההוא. במשך שבוע, הוא
דיבר איתה רק עליו, ולה כבר נמאס. ואז, באחת המסיבות, היא ראתה
את שניהם מחזיקים ידיים באחת הפינות, מלטפים אחד את השני,
ואפילו מתנשקים.

זהו זה. מעכשיו היא מחליפה רק טלפונים עם בנים. ורק עם כאלה
שלא נראים לה מושלמים. עכשיו היא יודעת, שאפילו בבנים מושלמים
יש פגם אחד, קטן אבל משמעותי...
הם מעדיפים בנים.