יפה שלי,
כבר חודשיים וקצת המילים האלה מהדהדות לי בראש.
פשוט לא היה בי את הכח לבוא ולהגיד לך אותם, אישית.
אז במקום להתמודד עם הבעיות שלי, החלטתי לכתוב לך אותן,
בתקווה שתקראי, תביני ותפנימי.
את היית החברה הכי טובה שלי.
את ואן השלמתן אותי, השלמנו אחת את השניה.
הייתן שם בשבילי בזמנים הכי קשים, וברגעים הכל כך קשים שעברו
עלי, ועזרתן.
אנ מודה- אן הייתה קצת מרוחקת, אבל היא תמיד כזאת, ובגלל זה
אני כל כך אוהבת אותה.
וכן, אני יודעת שהיו פעמים שגם אני הייתי קצת מרוחקת,אבל ככה
זה בחברות- צריך גם קצת זמן לעצמך.
אני לא יכולתי לצפות שהקשר שלנו ישרוד כשאת משקיעה כל כך הרבה
מאמצים ואני יושבת ושותקת.

כשהתאהבת בו, היה לך כל כך רע וקשה.
אבל עזרנו לך להתמודד, והבנת שאף-פעם אסור לוותר.
אני לא רציתי לוותר כל-כך מהר- אבל לא הראית שום סימנים שאכפת
לך יותר.
אני לא כותבת לך פה בשביל להגיד שזהו, שוויתרתי.
אני כותבת לך בשביל שאולי כן תביני- תביני למה אני מתכוונת
ולמה כל-כך נעלבנו ולמה כל-כך התרחקנו,ושתראי דברים דרך עיניים
אובייקטיביות, ולא עיניים מאוהבות.
בסוף- הוא הפך לחיים שלך, ואת לשלו.
אני כל-כך שמחה שמצאת אהבה אמיתית, אבל יש בי גם משהו שנורא
נפגע.
את היית עסוקה רק בו- כל הזמן.
שמעתי שהוא אמר לחברים שלו שהוא לא צריך אותם יותר-שאת מספיקה
לו.
זה כבר לא אהבה- זה אובססיה.
מה שהכי עצוב לי- זה שאת לא מבינה, את לא רואה מה קורה סביבך.
את לא מבינה למה אני כבר לא מתקשרת, לא אומרת שלום-
כל פעם שאני מנסה לדבר איתך, השיחה מובילה אליו.
ואין לי כח לזה, אני צריכה את טל-אלי שלי.
הזאת שיודעת לחלק את הזמן שלה ולתת לכל אחד את התשומת לב אליה
הוא זקוק, לכולם- לא רק לו.
זה לא רק אנחנו שהתרחקנו ממך, את לא יכולה להאשים את כולם חוץ
ממך בהכול בלי אפילו להסתכל על מה שאת עושה.
את סוגרת את עצמך, מכונסת בתוכו-
בלי שום רצון, אפילו קלוש להסתכל על האנשים שמסביבך.
אבל מה יקרה בסוף?
כל דבר, אפילו אם הוא כזה מושלם- חייב להסתיים מתישהו.
מה יקרה כשהכל ביניכם יגמר?
למי תלכי לבכות? מי יעזור לך להתגבר?
את תשיטי יד אל העולם, אבל אני לא בטוחה שיהיה שם מי שיתפוס
אותה.
זאת אולי ראית עולם שגויה, אבל אל תנתקי קשר עם אנשים שאת
יודעת שתצטרכי את עזרתם בעתיד.
כשמישהו נפגע-הוא לא כל-כך שמח לעזור למי שפגע בו.
ואת פגעת בי יפתי.