כולם דיברו על דברים שלא דיברו אלי ושאלו מה דעתי. ולך תגיד
להם שלא מדבר אליך תפוח אדמה. הכאב שלי עוזר להם להעביר את
הזמן וכשיורים בילדים אז הם מצליחים לדגמן שותפות עוד חצי שעה
אקסטרא. כשחשבתי לתומי שצריך לשנות את המצב אז באה אלי משלחת
מטעם השירות החשאי של הקהילה. הם הראו לי גרפים וניסחו את
המשפטים שלהם מאוד יפה. אסור לך להראות את האמת הם טענו בלהט,
התנהגו כאילו זה ממש בוער להם שאני אראה את הצד שלהם. אם לא
הייתי יודע אז בטח הייתי משתכנע. אבל אני, לא מדבר אלי תפוח
אדמה, אפילו כשהוא חם ובתוך הנייר כסף. שיחפשו את החברים שלהם,
נושאי שיחה שימצאו בדפי זהב. מלחמות בשביל רייטינג שיעשו
בהוליווד. משהו פה מסריח וזה לא אני, את התחתונים שלי החלפתי
אתמול. המדורה מתה להיכבות אבל תפוחי האדמה שלהם עוד לא
מוכנים. הם ילחמו באש כדי שתילחם בתפוחי האדמה. העולם חי נכון,
הרייטינג בשמיים ומישהו יקבל על זה פוליצר. חבל שאני לא אוהב
תפוחי אדמה אבל כזה אני, טיפש, תמיד נכנס לפרטים, לא רואה את
התמונה הגדולה אבל מה אני אעשה שהיא בגודל של בול? סיפור חם
כזה מגיע פעם באלף ובן זונה הפרייאר שישאיר לאחרים. ניסו לשכנע
אותי שבתוכי אני יודע שהם צודקים. מה לא עשו? הביאו לי סכנה
לאנושות וכשזה לא עבד אז הביאו אנושות בסכנה ולי זה בסך הכל
נראה כמו תפוח אדמה חצי מבושל עם אלף האיים בצד. אלף איים
מרומים, זאת אומרת, והם יודעים בדיוק כמה מלח אנחנו אוהבים.
הגחלים מבקשים יפה שישימו קץ ליסוריהם אבל הם לא סיימו את
תפקידם עדיין אז כיבוי הצופים יחכה. כולם מתאספים סביב והגחלים
ממש מזכירים את ניו יורק בלילה, רק בלי התאומים. איזה יופי זה
נראה מלמעלה וזה בטח מה שראו מאותם מטוסים. איזה מישהו מתחכם
מדגים מטוס ובניין, ועוד מישהו נוגס בתפוח אדמה, תאכל אותו
כשהוא חם. אני מנסה להסביר שטרור הוא טרור אבל כולם עסוקים
באסטרטגיה ודם הוא לא קטשופ אבל העיקר הוא הצבע. תאכל, תאכל הם
לוחשים לי מזיעים מההתרגשות אבל אני מסרב בעדינות של דחפור,
פשוט לא מדבר אלי תפוח אדמה. כשהגדולים מחפשים סיבה להרביץ
לקטנים אז כל מי שבאמצע צריך לזוז הצידה, לבחור לו צד. עדיפות
לצד עם ביטוח חיים ודירה, עם חדר אטום, בצפון תל אביב. הגיטרה
כבר לא מנגנת אבל אנחנו שרים בתנועות שפתיים שירים שכבר לא
אומרים שום דבר, בטח כשאין תפוחי אדמה. שאלו אותי לדעתי אבל
כשהיא לא התאימה לתבנית אז חתכו אותי בעריכה ושמו במקומי סרט
שחור לבן, משהו של צ'פלין כדי שגם לא נצטרך לשמוע שום דבר.
בקומזיץ הזה היחיד שילך הביתה עם פרסים הוא הבריון מי"ב שניה,
הטיפש עם הכח, זה שנתן מכות כשכולם ניסו לשנות. הוא זה שבחר את
השירים והוא זה שהכריח אותנו לאכול, אבל אני מה אני אעשה, אתם
יודעים, פשוט לא מדבר אלי תפוח אדמה, אפילו לא עם ביצה בפנים
וטיפה מלח ככה למעלה. כשרוצים הכל כמו המבורגר, מהר וגם מיד,
אז לא קוראים את האותיות הקטנות ובכלל למה צריך אותם כשהעיקר
הוא הלחתום. אבל אני לא חותם ואני גם לא אוכל ומצטער אם זה
נשמע לכם היפי מדי. תפוח אדמה זה סבבה אבל לא ככה, כשאני אפילו
לא מקבל אפשרות לבחור משהו אחר. כשמזמינים אותי אני בא,
כשמזלזלים בי אני נעלב. כזה אני, בכיין. תגידו לי את האמת,
הייתם באים שוב לשבת איתו מסביב למדורה? להיות אחוקים שלו?
כשהייתי קטן החבר'ה היו מספרים המצאות כי כולנו הבנו שהעיקר
הוא הלרוץ לספר לחבר'ה אבל כשזה קצת יותר רציני, לא הייתם
רוצים שידברו איתכם דוגרי? נגעתי, אבל רק מעל הבגדים כי היא לא
נתנה בגוף. איך אני יכול להאמין כשצד אחד יותר צדיק מישו. מה
ישו? יותר נקי מגשם. יותר נכון מאחד ועוד אחד. יותר אמיתי מה
-WWF. כששמים את התפוחי אדמה באש, יש דבר אחד בראש, לאכול תפוח
אדמה. אל תמכרו סיפורים, יוסף המספר כבר לא בעניין. את המלחמה
הזאת המציאה הצורך באקשן. הצורך למלא סיפרי הסטוריה. הלימור
לבנת של העולם טענה שחסר לה איזה משהו מעניין, ככה בשביל לפתוח
את האלף. תפוח האדמה שלה חייב להיות מורעל, שתישן ככה כמו
שלגיה איזה מאה שנה ואז שתדבר. כשעושים מלחמה אני רוצה לדעת
הכל, אפילו איזה צבע תחתונים לובש הרשע. אני אפילו רוצה לדעת
מי בכלל הרשע בכל הסיפור הזה. בעיניים שלי, במקרה הזה הרשע הוא
זה שהחליטשהעולם הוא מגרש המשחקים שלו ושאת הקומזיץ הזה הוא
ינהל ולא מעניין אותו מי אסף את העצים. לכל סכסוך יש שני
הורים, לסכסוכים עוד לא המציאו את המושג אם חד הורית. ואני
באמת מנסה, אבל הצד שלי כנראה בא מהשכן ואנחנו עדיין מחפשים
קרבת דם. בקומזיץ הזה התאספו הרבה מנהיגיםאבל לאף אחד מהם אין
מושג, אפילו הכי פשוט, של צדק אמיתי. כולם ביחד יעדיפו לאכול
את תפוח האדמה חצי מבושל, העיקר שבחלק שלהם הוא יהיה שרוף טוב
ועם רוטב טבעי ושהם לא יהיו אלה שהוציאו עליו את הכסף שלהם.
אנחנו , האלה מהצד, נשמיך להסתכל ולא נבין. כשהם יבקשו שאעביר
את המלח, לא תהיה לי ברירה אלא לומר שפשוט לא מדבר אלי תפוח
אדמה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.