הם עמדו אחד מול השנייה. היא לקחה את הסכין שהיה על השיש
משמאלה. זה היה סכין דק וקצר. "לא אכפת לי מאף אחד!" היא צעקה
אליו.
היא הרימה את הסכין עם ידה השמאלית במהירות ותקעה אותו לעצמה
בבטן. הוא הסתכל. היא הזיזה את הסכין לצדדים, וזה נראה כאילו
היא חותכת משהו שהוא לא חלק ממנה, כאילו זה איזה חפץ והיא לא
מרגישה. המעיים שלה נשפכו החוצה. "הו, יופי, הקישקע שלי יוצא
".
והוא רק המשיך להסתכל. הדם שלה נשפך על הרצפה, ותוך רגעים
ספורים היא נפלה.

"בבקשה, תני לי את האקדח, יש לך סיבה לחיות!" הוא צעק אליה,
אבל היא המשיכה ללכת בצעדים מהירים לעבר הסלון, תוך כדי זה
שהיא מצמידה את האקדח לראשה. "בבקשה, תפסיקי!".
היא נכנסה למטבח והסתובבה אליו. הוא נתן לה מכה ביד עם האגרוף,
מה שגרם לה להפיל את האקדח, והוא תפס את האקדח במהירות. מי היה
מאמין שיש לו רפלקסים כאלה... "אנחנו כולנו מתגעגעים אלייך!
אנחנו עדיין אוהבים אותך!".
הם עמדו אחד מול השנייה. היא לקחה את הסכין שהיה על השיש
משמאלה. זה היה סכין דק וקצר.

הדם שלה נשפך על הרצפה, ותוך רגעים ספורים היא נפלה.
"אני עדיין אוהב אותך..." הוא אמר לעצמו בשקט. והיא שתקה.
הוא לקח את האקדח, הכניס אותו לפה וירה. הדם נמרח על כל הקיר.
היא פקחה את עיניה, שמה את ידה על החתך בבטן, קמה וצחקה בקול
מלא.

הוא ירה בעצמו, היא צחקה