מתוך החושך אני בא, ממצמץ בחוזקה, משפשף עיניים להקלה, מנסה
לזהות משהו מתוך כל הערפל הזה שלפתע ככה סתם החליט לעטוף,
החליט לחבק.

מתוך החושך, הכי חשוך... כן, החושך הכי חשוך, אני בא.
מתוך ההרפיה והתהיה, מתוך נסיונות ההכרה, ההתעוררות והבהלה.
מתוך חוזק המילים, עוצמת הרגשות, אני בא.

מתוך הנשימות המהולות, מתוך אדי הקפה, מתוך עשן הסיגריות, מתוך
ריח העובש, מתוך כנפי הגלמים, מתוך חצץ הצדפים שהתרסקו כך
באוזון המותש. מתוך זה אני בא. מסיר קורי עכביש קרועים, מדיר
שינה מעיניי, מנגב את מראת הפלאים וחושף בבואתי.

מתוך קולות הבוקר, מתוך נשל הנחש, אני מתאהב בך מחדש.
מתוך רגליי הדואבות, מתוך בטני המקרקרת, מתוך מהלומות הפטיש
וניסור השולחן, מתוך ספר ישן.
מתוך החושך הכי חשוך, אני בא. מתוך ניצנוץ הכוכבים, מתוך שאגת
האריות, מתוך רחש האדוות, מתוך לחשושי הצבים.
מתוך הצחוק שבכאב, מתוך הפחד שבנתינה, מתוך הלב, אני בא.
מתאהב בך מחדש, מסיט מעט את שערך, נושק את צוארך.

מתוך כך אני בא.

מתוך החושך הנורא.
מתוך הפחד שביראה.
מתוך שלמות האהבה.

מתוך חלומות על עצים, על גנבים ושודדים, מתוך מציאת אוצר
החיים, מתוך שיחת מלכים, מתוך משתה של שוטים. מתוך מטוסים
שורקים, מתוך טילים שמתרסקים, מתוך הכנות לבאות, מתוך מסכות.
אני בא.

מתוך יויו מתגלגל, מתוך הכי מלוח, מתוך דמעה שזולגת, מתוך
משקפיים שבורות, מתוך פנים אחרות. אני בא.
מתוך טלויזיה מושלגת, מתוך מכונית שדוהרת, מתוך חריקת הבלים
ותיק הרופאים. מתוך מיטת החולים, מתוך בית השכנים, מתוך צעקות
הנשים, מתוך אגדות ילדים, אני בא.

מלטף את עורך ואת צחורה. יונה לבנה.

מתוך הבגדים הזרוקים על המיטה, מתוך הנעליים שבהול הכניסה,
מתוך שולחן הסלון הרעוע, מתוך התריסים השבורים, מתוך האפלה,
מתוך העיר הגדולה. אני בא.

אני בא אליך ואת אינך.
מתרפק על דלתך אך לא שומע קולך.
מתיישב על השטיח המרופט, מלכלך את מכנסי השבת.
השמש שוקעת, השבת אך נכנסת ואת אינך.
עוצם את העיניים ושואל את השמיים,
את היית כאן, אני משוכנע.
אני יכול להריח את סבון גופך,
ובאוזני נוקשות עקבי נעלייך.
מתפלל לי בחוזקה, בבקשה.
תהיי זו את שעולה.
תהיי זו את שמגיעה.
זאת שתלטף עכשיו את ראשי,
תושיט לי יד, תקים אותי.
זאת שתפתח בפניי את הדלת בדומיה,
תכניס אותי היישר אל תוך לבה.
זאת שהכינה ושקדה,
עמלה כל היום על הארוחה,
רק לרגע ירדה לקנות כמה דברים.
הנה תיכף היא עולה... נלך לסרט, נצחק כמו ילדים.
בבקשה אלוהים, עשה שזאת היא,
אאמין, אשקוד, אחייך לכל איש ואשה,
אם רק תחולל את הפלא, את הנס המופלא...


מתוך החושך הנורא, אני בא.
לא נותן לי מנוח, מושך אותי פנימה,
מתוך דעיכת הנרות, אני בא.

כך אשב כל השבת,
בפתח ביתך הקט.
ארדם לקראת סופה
עד אשר אמות איתה.