פיסה אחר פיסה אני בונה את דמותך,
לוקח תלתל ונזכר בשערך.
קונה לאחותי את הבושם שלך מתנה
כדי שאוכל להריח אותך כל דקה.
מחברת ישנה שהיתה זרוקה על שולחנך,
בכתב ידך אשמע את קולך.

פיסה אחר פיסה אני לוקח ממך,
רואה כמה את נותנת, רוצה רק בשבילי
כן, אגואיסט, אני יודע.
אך מה לעשות, זה אני..

גונב ממך עוד טיפת אהבה
מכניס לארנק, קרוב לליבי.
בונה לי מודל, ממש מזערי,
כן, יותר קטן ממך, עד כמה שזה אפשרי

שתהיי איתי בכל רגע, בכל שניה
לא יכול להכיל את כולך,
לוקח רק פיסות קטנות ממך..

פעם יותר, פעם פחות
פעם מסתפק רק בנשיקה
פעם רוצה לעשות איתך אהבה
פעם רוצה רק לשמוע קולך,
פעם לשמוע מה דעתך,
פעם לצחוק ושתצחקי את ממני,
רוצה לדעת שאת חושבת עליי
גם כשאני אינני..

פיסה אחר פיסה אני לוקח ממך,
את כל מה שטוב, גוזל, שודד גונב.
את כל הרע אני משאיר לך מתוך בחירה
שתדעי שאת זה את צריכה לתקן במהרה.
כי אני רוצה.. ממש רוצה.. רוצה את כולך.
אבל כשכולך תהיה טובה.
נקייה וטהורה.
כמה זמן שלא יקח
בינתיים אני כאן איתך.
 
שלא תיגמרי לעולם,
שלא תפסיקי להפתיע.
שתתמלאי כל יום באור
עד הרגע המכריע.

כי אני יודע.. כן, אמרת לי.
שאולי יבוא היום בו תהיי זרה לי.
לא הקדשתי לזה מספיק מחשבה.
מה יקרה אם מחר לפתע תהיי שונה?

שמישהו אחר יהנה מטובך, מאורך, מתומתך,
ישמע כל יום את צחוקך, את דעתך, את קולך,
מישהו אחר שלא יסתפק בתלתל אחד,
מישהו אחר שלא ישאירך רגע אחד לבד.

פיסה אחר פיסה, אני מנציח. אוצר.
לא חושב על העתיד.
על היום בו תבחרי באחר.
עם הפיסות אשאר, אמסגר, אסדר,
עד אראה שריקות הן.. ריקות מכל תוכן.

כי כל עוד שאת לא כאן.
הן לאט לאט מאבדות משמעותן.

מהתלתל נותרה רק שערה
והבושם קיבל זהות חדשה.
אפילו כתב ידך נעלם והתאדה.

כי מה כל זה שווה?
בלי שתהיי כאן לידי.
בלי שתתמכי ותאהבי,
בלי שתפנקי ואפילו תצעקי.
בלי שתחבקי כשאני לפעמים שוכח,
בלי שתתמכי כשאני לרגע בורח.

פיסה אחר פיסה.
אך מה כל זה שווה?
מוצא עצמי קורא
וחושב על זה.