זוכרת איך טיילתי לי בחוף, יחפה. זוכרת את רחש הגלים, זוכרת את
המים המלוחים. זוכרת איך פתאום כך הגחת, משום מקום הופעת.
זוכרת את טעמן של הטיפות, הטיפות הצבעוניות שהקיפו אותנו בטבעת
אחת גדולה. זוכרת את קולם של השחפים.

זוכרת את היום בו נפגשנו, את השיחה הקלה על דה ועל הא, זוכרת
את האוניה. היא גם, כמוך, הופיעה לה פתאום כממלאה מקום. ממלאה
מקום ומציינת את היום. מזכירה לי אותך מהלך לך בחול, מלקט לך
צדפים של מידע, צדפים של אהבה.

זוכרת את קרן השמש הראשונה שהופיעה, את חומה על עורי, על פניי
על גופי, זוכרת כמה סינוורה את עיניי כמלחשת, מלטפת, מזכירה.

מתריעה.

אני זוכרת את הגל הראשון ששטף את שמי שהיה חרוט לו בחול. זוכרת
איך שמך נשאר קיים. חקוק לו בין טביעות רגליהם של ילדים. ילדים
שצחקו שם רגע לפני, ששיחקו שם שניה לפני. לפני שנסעו להם רחוק.
שניה לפני שלקחו להם מרחק משנינו.

אני זוכרת את האדוות המתוקות, את הקצף הלבן שהביא אותך לשם.
זוכרת כמה רציתי, כמה קראתי לך. זוכרת שלא שמעת. לא שמעת מילה.
כה קר. כה לא נגיש, כה אטום לכל חום לכל נגיעה. זוכרת את
המילה.

זוכרת איך טיילתי יחפה. והדמות שלך איתי שם. זוכרת לבן ואותי
מתיישבת . מוצאת פינה מתמקמת. זוכרת כמה חייכתי אליך כשכיסית
אותי בצלך. זוכרת את החום שהבאת איתך. איך התישבת מאחוריי
ולפתע חיבקת. התיישבת מאחוריי. נישקת.

זוכרת כמה אהבת.

אין דרך חזרה. אני יודעת. אין דרך למחוק זכרונות. אין דרך
לשכוח. אין דרך לשנות מחשבות. רצונות. אין דרך לשחזר ארועי
אתמול. אין דרך אחרת רק לעמוד ניצבת. מול התוצאות שמופיעות.
אין דרך לשלוט. אין דרך להבין שאלמלא אני לא הייתי קיימת. אין
דרך לראות שאלמלא אתה. אתה....

אין דרך לזרז את מה שלא נעשה. אין דרך להמשיך את מה שלא התחיל.
אין דרך לשטוף מעלינו את המלח. אין דרך לרפא את הפצעים. אין
דרך אחרת מלאהוב. אין דרך לעורר את הילד שבך. אין דרך לקרב את
העתיד שיהיה כבר כאן. כבר עכשיו. אין דרך לשמיים להיפתח. אין
דרך לקרוע. אין דרך לאמר, להסביר, להבהיר. אין דרך לגוף לפרוק
את נשקו. אין דרך להקטין משמעותו. אין דרך לבכות. אין דרך
למחוק זכרונות. אין דרך לקחת הביתה מילים. אין שום דרך להחזיר
נגיעות. לקרר את החום. לצנן את השמש. אין דרך להאיר את הדרך..

אני זוכרת את הפרפרים שהתעופפו להם. צבעוניים מקשטים. זוכרת את
זה שהתיישב על כתפי. כה מתוק הוא נח. חסר דאגות. חסר מחשבות.
צבעוני. מושלם. זוכרת את מרבד הפרחים. החמניות העורגות לשמש.
את צמאונם לטיפה. צמאונם לדימעה. לאהבה.

זוכרת את קול הנפץ. ההתרסקות. זוכרת את ההר שנחצה לו לשניים.
שטילטל את אדמתנו. ערער את בטחוננו. זוכרת שרקדנו. על קברינו
רקדנו. צהלנו. שמחנו. זוכרת שהשתטחנו. ואת גופי. צרוב כוויות.
מתמלא לו בדם קרוש. מפסיק ליצור. מפסיק לפעול. ממאן לחדש את
עצמו. זוכרת איך פתאום שכחתי.
שכחתי כמה שזכרתי.
שכחתי את הפינה שהיתה שמורה רק לנו.
שכחתי את השאול והשטן. את בכיים של תינוקות.
שכחתי כמה אהבתי. כמה רציתי.
שכחתי אותנו.

זוכר את היום בו נפגשנו?