התמונה צולמה במחנה פלאשוב.
לפני כחודש הייתי במסע לפולין מטעם בית ספרי.
מאז הרגע שבו שמעתי שעורכים מסעות כאלה, אני חושבת שזה היה בכיתה ה', ידעתי
שאני חייבת לנסוע, ועברתי תלאות (במיוחד עם ההורים שלי) כדי לנסוע לשם.
ונסעתי.
ובדמיוני חלמתי שהאנשים למדו משגיאות העבר, ולמדו להעריך את קדושת החיים
וקדושת המוות.
אך הם לא.
אתם נוכחים לדעת בתמונה שהמעשה התמים הזה של להוציא כלב לטיול, הוא מעשה שצריך
לשלוח אנשים לגיהנום בגלל זה.
למי שלא שם לב - ניתן לראות ברקע אישה עם מעיל לבן מטיילת עם כלבה. המצלמה לא
הייתה בהישג יד, לכן צילמתי את זה קצת מאוחר מדיי, והם הספיקו להתרחק.
אני גם חושבת שהעצים העירומים והאדמה הצהובה והיבשה מוסיפים כל-כך הרבה, כי זה
מסמל חורף, מוות, קור ואדישות.
מחנה פלאשוב, ובראשותו אמון גט, אחד האנשים הכי מרושעים בהיסטוריה, היה מחנה
שבו ההתעללויות היו בלתי ניתנות לעירעור. המעשים שעשו שם לאנשים היו
פשוט...כל-כך...אכזריים!
אני יודעת שהתמונה הזאת היא לא יצירת אמנות, ואני לא צלמת מדופלמת, אבל תמיד
ידעתי שתמונה שווה הרבה יותר מאלף מילים, והיא מעבירה בי כל-כך הרבה רגשות
ומסרים, וחודרת כל-כך עמוק, שהייתי פשוט חייבת להוסיף אותה לכאן.
מחנה פלאשוב בפולין, 22/3/2003.
יהי זכרם לברכה.