השיר הבא מוקדש לקנאה


את קולטת אלייך
אנשים מזן חלש
מלקטת גרעינים של רוגז
ומפזרת עליהם קש
כל כך מטופשת
שבא לירוק עלייך
אנשי הרגשי כנראה
לא יכולים בלעדייך.
את מצופה בעור דביק
וזה גורם לברוח
את מוחצת מבפנים
את הלב ואז את המוח.

מה לך אישה
שתקנאי לביתך?
מה לך best friend
שתסכסכי לחברתך?

אני לא מבינה אותה
את הקנאה.
היא קצת רוצחת
את הפירגון
אין בה רגע של אמון
יש בה סוג של חולנות
תמיד היא באה ותוקפת
מכל צד היא עוטפת.


מה לך פנימיות סוערת
שאת הקשר מפוררת?
מה לך חרדת נטישה
שאת הסובבים בקנאה מטישה?