שמעון פיטוסי / 100% רומנטי |
לעיני הרחוב בה הזיתי.
אנשים מותשים נעצו בי מבט
כשזכר ליל אמש הכה בי.
עכשיו רדומה נשמתי,
זרועותיה זרוקות ברישול.
מנסה לעסוק במלאכת יומי
אך דמותה חרוטה בדמיון.
הגוף האהוב במיטה מתפתל,
להחזיק מתאמץ
עוד בדל של חלום,
השעון מצלצל
תחתונים היא לובשת
כשאור מבצבץ בחלון.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|