אפוקליפסה מחר.
אושר הוא שכנוע עצמי.
עכשיו לך שכנע את עצמך שאתה מאושר...
כן,
המראה בוהה בך.
'תיודע, יש לה שאלות טובות למראה הזאת.
חבל שהיא לא שומרת אותן לעצמה, ומשום מה מרגישה צורך לזרוק
אותן חזרה אלייך,
כמו קרני חושך.
בוא, 'סתכל שניה מסביב.
מה אתה רואה?
................
יופי, יופי באמת, בוגר.
עכשיו קח את המשקפיים ותענה לי ברצינות.
לא רוצה לענות, הא?
ברור שלא.
חס וחלילה שתענה שאולי טוב לך.
אז כן, נכון, חסר לך והכל.
מה חסר לך בדיוק? המגע? הליטופים?
הנשיקות?
אולי זה רק הסקס?
כזה מן מחסור במקום חמים ורטוב לאבד בו את עצמך?
על מי אתה עובד.
אתה סתם צריך רומנטיקה משתפכת.
זאת הבעיה עם אנשים כמוך,
חייבים את הסנטימנטאליות הגועלית הזו, מישהי לכתוב לה שירים,
להגיד לה שהיא מיוחדת, כדי שהיא תגיד לך בחזרה.
אז מה נסגר איתך באמת? הא? מה העניין?
נגמרו לך המלחמות אז אתה חוזר להלחם בעצמך?
במקום עשן של תותחים, עשן של סיגריות?
לך, קום, תתגלח, תעיף את המבט הדפוק הזה מהפרצוף שלך
עוף לי מהעיניים, וצא לי מהחיים.
כן, לא תמצא אהבה היום.
אפילו לא זיון.
אבל בוא אני אגיד לך משהו:
אושר זה עניין של שכנוע עצמי.
עכשיו לך שכנע את עצמך לכמה זמן. תעבוד על עצמך בעיניים.
שכנע את עצמך שאתה לא מאושר, ושאושר זה עניין של שכנוע עצמי,
ואולי ככה תרגיש יותר טוב,
ותהיה לך באמת סיבה להלחם בעצמך, כי הרי הכל באשמתך גם ככה.
מי יודע,
אולי מחר תמצא איזה מלחמה חדשה להלחם, שתסיח את דעתך מהמערכה
שאתה מנהל נגד עצמך כל הזמן.
אולי איזה אפוקליפסה מחר.
אושר? אם אתה שואל את עצמך, אושר זה עניין של שכנוע עצמי.
ועשה טובה, תעיף את המראה הזאת מהחדר.
היא לא עושה לך טוב.