הוא ישב על הספסל הכהה, עיניו נדדו למרחקים לעבר אופק בלתי
נראה, העור היבש לו ספג את קרני השמש האחרונות  בזמן שהוא צפה
במרחב שמולו.
כמו כל יום הוא החל להתרומם כאשר השמש החלה להעלם בתוך האופק
הרחוק ושני משרתים זריזים עזרו לו, הוא חש היטב את העצמות
הזקנות שלו חורקות בזמן שהתרומם אולם עיניו לא עזבו אפילו לרגע
את מראה הארץ שמולו, אבק דרכים היה פרוס מולו ודרך ללא סוף נדה
שם, הדרך חצתה את הארץ ונעלמה אי שם בתוך האופק החשוך אם מעט
הצבעים שנעלמו אתו.
הוא החל לנוע באיטיות לכיוון המבנה שמאחוריו.
המבנה הזקן התנוסס לראווה זקן אך עצום, טירה ענקית של אבנים
שהגיעו ממרחק וניצבו אחת על השניה מספרות את סיפור הטירה,
חלונות רבים חתכו חורים בתוך קירות הטירה הענקיים וחושך מטריד
שרר בהם, האפור שלט בטירה וגם מעט המטפסים שעלו על חלק מהקירות
לא הצליחו לשנות את הגוון הישן, צריחים עלו גבוה לכיוון השמיים
והיה צריך להביט למרחק כדי לראות את קצה הצריח הגבוה ביותר.

הוא התקדם באיטיות ומשרת אחד ליוה אותו מאחור, שומר עליו שלו
יחליק או ייפול אולם לא נוגע בו נזהר בכבודו.
הדמות הזקנה התקדמה ונבלעה בתוך הטירה, הטירה העצומה התחלקה
מבפנים למבוכים שמעטים ידעו לאן כל אחד ואחד מהם מוביל, הליכה
בתוך אחד המסדרונות על ידי הדמות העלתה הד חלש ומלבד זה דממה
הייתה בטירה, המשרתים המעטים שעוד היו בה הלכו חרש, חרש על
שטיחים עתיקים שאבק אפור כבר כיסה את רובם, אם משהו אי פעם
ניסה לנקות את האבק שם בטירה הי שמזמן הרים את ידיו ונכנע
כניעה מלאה.

המסדרון הארוך והכהה התפתל והדמות התקדמה לה אם אור נר ישן,
טיפות שטפטפו מהנר לא הפריעו לזקן והשטיח נראה היה כי כלל לא
חש בהן, המשרת שהלך אחריו כבר זיהה את השביל הדק של הטיפות על
הקרקע אולם גם שביל זה היה נעלם מזמן אלמלא הזקן שהלך בו יום
ביומו.
הזקן התקדם לכיוון אחד הדלתות של החדרים הרבים שנראה היה כי
ישנם במסדרון זה, הדלת נראה היה כי נפתחה מעצמה כאשר הגיע והוא
נכנס לתוך החדר מביט על הקיר האפור הצומח לתוך תיקרה ישנה אם
מעט קורי עכביש ישנים ששרדו בה מאיזו שהיא תקופה עתיקה, נראה
היה שאפילו עכבישים כבר לא גרים בתוך בחדר הזה.
הדמות המשיכה בתנועה לכיוון מיטה גדולה עוברת שידה ישנה ועליה
מספר חפצים מאובקים, על השידה היה סימן קטן ל רגל של עכבר שדרך
שם בתקופה כלשהי וגם סימן זה כבר התכסה באבק. הדמות נאנחה כאשר
הגיעה למיטה ונשכבה באיטיות על הסדינים הרבים, ניתן היה להבחין
כי זה החלק היחיד בחדר שעוד שמר  על רעננות כלשהי.

המשרת שהלך אחריו יצא מן החדר כאשר מכבה בדרכו את מעט הנרות
שהעירו  את החדר הישן מיד סוגר את הדלת הגדולה אחריו.
הזקן חש את משקל השמיכה הגדולה מעליו והחל עוצם את עיניו לעוד
לילה של שינה כאשר שניה לפני שסגר אותן לחלוטין הבחין בתזוזה
קטנה בקצה החדר, הוא פתח את עיניו במהירות מנסה להביט למקום
שבו הייתה התנועה אולם הוא לא הצליח לראות דבר, במהירות איבד
עניין וחזר לסגור את עיניו כאשר שוב בדיוק שניה לפני שעיניו
כמעט נסגרו תנועה קטנה משכה אותן והשאירה אותן פתוחות, הוא
הפעם נשאר אם מבט סגור כמעט לגמרי אולם החל להתרכז בנעשה באותו
קצה חדר שבו הבחין בתנועה עוד קודם, לאחר שניות אחדות הוא החל
להבחין בכתם צל שזז לאיטו לכיוון מרכז החדר, הדמות הקטנה החלה
ללבוש צורה והוא חש שהוא מתחיל לזהות אותה, זה היה מן שדון קטן
או משהו דומה אמר לעצמו בשקט והמתין עד שהדמות תגיע בדיוק
לאמצע החדר, אז התרומם במהירות והדמות קפאה במרכז מביטה בו
בזמן שהוא הביט בה, שניהם קפאו  לרגע ואז הדמות החלה לרוץ
לכיוון אחד הדלת של החדר, הוא זינק מהמיטה חש את העצמות שלו
זועקות בכאב וצעק למשרתים שיבואו במהירות.
כאשר הדמות הגיעה לדלת בדיוק אז נפתחה הדלת ומשרת זקן עמד
בפתח, הדמות שראתה את המשרת הופתעה והתנגשה בו גורמת לשניהם
למעוד.
משרת נוסף שהגיע הבחין בנעשה וסגר מיד את הדלת אחריו, הדמות
הקטנה שהבחינה בכך החלה מזנקת לכיוון צד אחד של החדר והמשרת
השני מיהר אחריה כאשר הראשון שנפל על הקרקע התרומם אחריו וזינק
גם הוא בעקבותיה, הזקן שעמד ליד המיטה החל לחייך דבר שמזמן לא
עשה כאשר הדמות התחמקה מהמשרתים בכל פעם מחדש תוך כדי זה שהיא
מזנקת על חפצים ומעלה אבק בכל החדר, המשרתים התנגשו אחד בשני
לא פעם והדמות נראה היה שמתחילה להשתעשע מהמשחק  החדש שמצאה
לעצמה המתינה להם בכל,  בכל פעם מחדש בנקודה אחרת  בחדר תוך
כדי זה שהיא גורמת לכך שבכל פעם הם יצרו יותר ויותר אבק מאשר
בפעם הקודמת, הזקן שהבחין בכך שם לב לפתע כי הדלת נפתחת ומשרת
שלישי נכנס לחדר אם עגלה ועליה ארוחה , הדמות הקטנה שגם הבחינה
בכך זינקה על העגלה תוך כדי זה שהיא הופכת את כל המגשים שהיו
עליה וגורמת לאחד המשרתים להתגלגל מספר פעמים בזמן שהתרסק על
העגלה.
הזקן החל להבחין להפתעתו כי לא רק אבק יצר היצור שרץ בכל החדר
אלא באופן כללי החדר החל להשתנות ככל שהיצור הרבה לעבור בו,
הצבע הדהוי שהיה בו כל כך הרבה שנים החל לסגת וצבא חדש וטרי
החל לצבוע את המקומות שעליהם דרך, בדים הדגישו את צבעם, השידה
הפכה מאפורה ודהויה ושחור מבריק, תמונות ישנות שמזמן לא ראו
ניקיון הבהיקו כאילו אור השמש יוצא מהן, הרצפה האפורה שבה
להיות ירוקה בצבע שזכר כי פעם כה אהב.
הוא הביט בזה ולפתע שמע את עצמו צועק "די, הפסיקו" המשרתים
נעצרו בבת אחת ונראה היה כי גם היצור נעצר ומביט בו בסקרנות אם
חיוך שובב על פניו ושערות שחורות   מבריקות גולשות מעט מעבר
לגובה עיניו, למעשה השערות טיילו על ראשו  לכל הכיוונים ונראה
היה כי אין שום כיוון שבו הן אמורות ללכת ולהפתעת הזקן הדבר
דווקא מצא כן בעיניו, בגדיו היו זרוקים עליו בצורה הכי לא
מסודרת כאשר מגוון הצבעים ששלט בהם היה הגדול ביותר שראה אי
פעם, ורגלים קטנות בלטו מהמכנס שמזמן אורכו עבר את אורך רגליו
של היצור. למעשה הוא הבחין באותו רגע כי לא יצור הוא זה אלא
ילד או אולי ילדה קטנה הם אילו שעומדים מולו בחיוך חצוף
ועיניים מבריקות.

הברנש הקטן הבחין בזה שהזקן מביט בו וחייך חיוך גדול החל לצחוק
צחוק פעמונים מתגלגל שהעיר את החדר, הזקן הצטרף לצחוק ובמהרה
עמדו שם שניהם צורחים וצוחקים מחזיקים את עצמם בקושי ולידם
שלושה משרתים נדהמים מביטים בהם, הזקן נרגע לאחר זמן מה וסימן
למשרתים לצאת מהחדר כאשר הוא מתחיל לצחוק מחדש בכל פעם שהוא
מביט בהם, המשרתים הנבוכים יצאו במהירות משאירים את הבלגן
מאחוריהם וסוגרים במהירות את הדלת.
הזקן המשיך לצחוק עוד כמה דקות ורק אז החל להירגע תוך כדי זה
שהוא מביט בברנש שמולו, הוא סימן לברנש להתקרב והמתין, הברנש
הביטו בו אם חיוך חצוף תוך כדי זה שעיניו משוטטות בחדר ומחפשות
מלכודת  שעוד לא הבחין בה, הזקן סימן בביטול עם ידיו והתיישב
על המיטה הישנה מסמן לברנש להצטרף אליו, הברנש המשיך לחייך ואז
זינק במהירות לכיוון המיטה והתיישב  על יד הזקן.
הזקן סקר אותו במבט ארוך  והבחין כמה היצור מוכר לו אז שאל
"האם אי פעם ראיתי אותך?"
היצור המשיך לחייך לכיוונו והנהן בתשובה כי אכן הוא ראה אותו.

הזקן חייך ואמר "אינני זוכר אותך אולם אתה מוכר לי, כל כך מוכר
לי" המשיך והשתתק, היצור זינק מהמיטה וניגש לאחת השידות בחדר,
הוא לקח תמונה ישנה והביא אותה לכיוון המיטה, הזקן הביט בתמונה
וחייך "כן זה היה בצעירותי, הייתי אז חזק וזריז, רכבתי על סוס
שחור באחו במהירות תוך כידי זה נערי החצר רודפים אחרי." הברנש
חייך שוב את החיוך החצוף וזינק להביא תמונה נוספת כאשר הוא
מציג אותה שניות לאחר מכן לזקן.
הזקן בהה בתמונה ושוב חייך "כן זה היה אחד הנשפים שאני לעולם
לא אשכח שם נישקתי לראשונה את בחירת לבי, ושם גם שברתי את אותו
אחד בפעם הראשונה."
היצור צהל בקל וזינק להביא תמונה שלישית, מצמיד אותה לזקן.
הזקן הביט בתמונה ודמעות יצאו מעיניו "פה דמיינתי איך תראה
הארץ הזו כאשר אגדל,"

הזקן הרים את הראש והביט ביצור המוזר שלפניו, היצור הביט בו
בעיניים בורקות  מחייך לכיוונו, כאשר הזקן המשיך "אז בפעם
הראשונה אימי אמרה לי להפסיק לדמיין ולחיות במציאות, הזקן חש
איך הוא מתחיל לרעוד, "אני יודע מי אתה?" הוא חייך מאושר "אני
יודע מי אתה? " אמר שנית בקול גדול "אני יודע מי אתה " צהל
מחזיק את היצור בשתי ידיו, ועכשיו אני יודע גם מי אני" החל
רוקד בחדר אם היצור הקטן כאשר שניהם אוחזים אחד בשני.
החדר החל להשתנות כמעט מיד תוך כדי זה שהיצור החל להעלם, הזקן
חייך בזמן שהיצור כמעט ולא נראה, ואז עצם עיניים, החדר כמעט
מיד שינה את צורתו, הצבע חדר פנימה במהירות, האבק נעלם, הזקן
החל לחוש בשינוי אולם נשאר עם עיניים עצומות בזמן שגופו החל
נעשה צעיר יותר, הדלת נפתחה לפתע בעוצמה כמעט נעקרת ממקומה
כאשר משרתים צעירים נכנסו פנימה מביטים בנסיך שעומד מולם לא
מבינים, הנסיך לפתע פתח את עיניו ויצא במהירות למסדרון המואר,
המסדרון קרן  אור בזמן שהנסיך רץ בו, לא נראה היה בו שום זכר
לאבק שהיה בו רק דקה קודם לכן והנער נסיך פרץ החוצה מהטירה
שהשתנתה לחלוטין ברגעים אילו, הארץ שרק שעות אחדות קודם לכן
הייתה כמעט ומתה  התעוררה כאילו נס קרה, השמש זרחה בשמים
וקולות של ציפורים שרות נשמע למרחק,  נערים וילדים שיחקו ליד
בריכות מים ויערות ענק השתרעו עד האופק הרחוק.

הנסיך נעמד כאשר משרתיו עומדים אחריו והוא לבוש במיטב הבגדים,
וצבעים רבים להם, שיערו מפוזר לכל עבר והוא זורח כולו.
הוא הביט לכיוון האופק וחייך שואג בכל לכל מי שנמצא  "כך צריכה
להראות ממלכת הדמיון, כך צריך להראות קיוי, כך צריך להראות מלך
הדמיון"
הדממה שנגרמה בגלל הצעקה נשברה כמעט מיד על ידי צחקוק של ילדים
שהקיפו את המלך הצעיר.
ורק שלושה משרתים צעירים עמדו בצד מחייכם קצת נבוכים ובכו.